אלוהים זה לא הכל בחיים -פרק 4

"טוב ,זאת אני ! " לאה צרחה בקול גדול ,נראה לי שלא היה אדם אחד ברחוב שלא שמע אותה ,רק שהרחוב היה ריק .
אחרי זה הייתה שתיקה ,היא אולי ארכה רק 30 שניות אבל זה הרגיש כמו נצח .
אחרי השלושים שניות האלה היא התחילה לבכות ,הרימה את הטלפון שלי מהרצפה ,נתנה לי אותו ביד ,והלכה לספסל הקרוב והתכנסה בתוך עצמה .
התישבתי לידה.
"אז זאת באמת את " אמרתי בכל נמוך ,ממש התבישתי על עצמי שגרמתי לה לבכות .
"כן…."היא אמרה גם באותו טון כמוני .
"אז למה הסתרת את זה ?"
"כי פחדתי שתדע "
"לדעת מה ?"
"שאני כזאת ,אתה יודע ,שתראה אותי כך "
"את מדברת על הכך הזה " אמרתי וסימנתי עם הראש על איך שהיא לבושה .
"כן ,על זה "
"אהה ,למה את מתביישת ,זאת מי שאת "
"בשבילי זאת מי שאני ,בשביל אנשים אחרים שאני אותה ילדה שראית שם בבמות "
"אני קצת מבולבל "
"זה בסדר גם אני מבולבלת מעצמי " היא אמרה ,שלוש שניות אחרי זה הטלפון שלה צלצל ,היא ניגבה את העניים שלה וענתה.
"הלו ,אמא ….אני עם חברות כרגע ,ואני מגיעה הביתה עוד חצי שעה בערך …..אנחנו יושבות ומדברות פה ,אל תדאגי אני יבוא הביתה לפני שיחשיך " היא ניתקה את הטלפון .
"הייתי שמחה להמשיך לדבר איתך כאן על החיים המבולבלים שלי,אבל אני חייבת ללכת " היא אמרה ונכנסה לבניין שלידו ישבנו .
התחלתי לבדוק מה מצב הפלאפון שלי שנפל ,הוא היה בסדר ,הוא כבר נחבט יותר קשה מזה .
המשכתי לשבת על הספסל והסתכלתי על שיחות בוואצפ ,כשאחרי רבע שעה יצא מהבניין נערה חרדית עם שיער אסוף בזנב סוס ,חצאית שחורה ,ארוכה וחולצה לבנה ,היא נראתה שונה .
"טוב ביי, עכשיו אני באמת נפרדת ,ביי "
"ביי" אמרתי כשאני מנסה לא להישמע בהלם .
הנערה הזאת באמת שונה ,היא מסובכת עם עצמה ,יש בה יותר מדי חידות בשבילי ,אבל אני אפתור את כולן .
המשך יבוא …..