אלה פרק 1

זה היה בוקר, ואלה אנדאס התעוררה לקול צפירת אוטובוס מתחת לחלונה. הכל היה רגיל, רגיל יותר מדי. זה היה בוקר רגיל מדי.
אלה קמה ושפשפה את עיניה, מסירה מהם קורי שינה. אחר כך שתתה את כוס החלב שאמה הניחה על שידתה כל בוקר בשעה 06:30 בדיוק. השעה כרגע היתה 06:45.
אחרי שניגבה מפיה את שאריות החלב, לבשה את הבגדים הרגילים שלה – חולצת טי-שרטס מסמורטטת כחולה ומכנסי ג'ינס קרועים, לא בכוונה, ואת נעלי האולסטר הישנות-נושנות שלה. ממתי הן? היא לא ידעה, אבל היא ידעה שהן כחולות ושהסולייה שלהן מתקלפת.
אחרי ביקור קצר באמבטיה, ריסון השיער הנקמני של אלה וצחצוח השיניים שלה אלה היתה למטה, מוכנה, בדיוק ב 07:00.
"מותק, את מוכנה?" קראה אליה אמה מהמטבח.
"כן, אמא!" קראה אלה בחזרה.
"את אוכלת ארוחת בוקר?"
"לא."
"שתית את החלב?"
"את יודעת שכן."
"התקלחת?"
"לא, מתי היה לי זמן?"
"טוב, שיהיה לך יום דבש, אלה שלי."
ככה אמא אמרה לה כל בוקר – שיהיה לך יום דבש. ואף פעם לא היה לה יום דבש.
אלה פתחה את דלת הבית בתנופה, זרקה את התיק שלה על כתפה ברישול ורצה החוצה, אל תחנת האוטובוס הסמוכה, שהיתה ממש ליד מכולת אשפה ענקית. זה היה סירחון אדיר, ואלה נאלצה להתמודד איתו יום ביומו.
אלה הגיעה לתחנת האוטובוס, מתנשפת, בדיוק כשהאוטובוס הצהוב של בית הספר שלה הגיע. היא עלתה, מתנשפת עדיין, מנסה להסדיר את נשימתה, וחיפשה לעצמה מקום. מובן שלא היה מקום פנוי, אז היא התיישבה ליד נער גותי ששמע מוזיקה באזניות.
אלה נאנחה ושקעה אחורה במושבה. עוד יום מסויט בבית הספר שלה קרב ובא לקראתה.