אלדין *פרק 2*

~בארמון המלך~

"לא, מעולם לא השפילו אותי בצורה כזאת!" צעק הנסיך לוקה כשהוא יוצא מהגינה המלכותית וניכנס אל אולם הגדול. המלך הבין שהנסיכה יסמין התעצבה על הנסיך והגיבה בתוקפנות. המלך הלך אחריו עם פנים דואגות ואומר לו
"הנסיך לוקה, אתה נישאר איתנו נכון?" והקול שלו היה דואג מאוד, הנסיך לוקה המשיך ללכת בכעס, והמכנס שלו קרוע מאחור שרואים את תחתוני הפסים שלו.
"בהצלחה בחתונה!" הוא צעק והלך מהאולם. המלך נשף אוויר והתחיל לצעוק
"יסמין!" וישב בכיסא שלו בלי כוח. אחרי כמה רגעים יסמין נכנסה עם ראגה הכלב מסוג אלסקן מלאמוט. הוא היה הכלב המלכותי שלה, וחברה הטוב. היא נכנסה פנימה עצבנית ומאוכזבת ושלבה ידיים.
"יסמין, אכזבת אותי מאוד" אמר לה המלך שהוא עצוב מאוד
"אמרתי לך שאני לא אוהבת את המחזרים האלה" היא אמרה
"את זוכרת מה החוק אומר" הוא ענה לך בקול רגוע, והיא התעצבנה יותר. לפתע המלך הרים את קולו בכעס ואמר
"החוק אומר שעליך להינשא לנסיך!" ונתן מכה על הידית של הכיסא, ראגה נבהל והתחיל לנבוח.
"אני לא יכולה לקבל את החוק הזה" היא אמרה בקול עקשני
"חוק זה חוק"
"אבל אבא.."
"תשתיקי את הכלב!" צעק המלך בכעס. יסמין סמנה בידה לראגה לשתוק. המלך תפס את ראשו ועשה את פרצופו עצוב. יסמין וראגה שתקו
"תשאירי אותי לבדי" אמר וישב בכיסאו, יסמין הלכה לחדרה עם ראגה והשאירה את אביה לבד.
המלך עצם את עיניו והתחיל לבכות.

~בכפר~

"לא אמא, אני לא רוצה" אמר אלדין בקול המפונק שלו וישב עם אבו על הכרית הרכה.
האמא התמימה שלו השפילה את ראשה ויצאה מחדרו. היא נגשה אל בעלה
"אני לא יודעת מה לעשות, הוא לא רוצה להקשיב" אמרה לו שפניה מסתכלות על הרצפה.
האבא הרים את ראשה ואמר
"סדרתי לו מישהי מיוחדת" וחייך, האמא חייכה בחזרה ושניהם נכנסו לחדרו של אלדין.
"אלדין, יש לי משהו טוב לספר לך" האבא אמר בחיוך והאמא מאחוריו
"מה?" שאל אלדין
"סידרתי לך כלה יפה ומיוחד והיא.." אלדין עצר אותו בדיבורו וצעק
"אבא אמרתי שאני לא רוצה" האבא מחק את החיוך וניסה להסביר
"אלדין היא מישהי אחרת"
"לא אמרתי לא, כל הבנות כאן מכוערות ולא נאות אני לא רוצה" אמר אלדין שהוא עומד על רגליו ועומד לשבור משהו.
"אלדין.."
"לא!" אלדין ענה, הוא החזיק את אבו בשתי ידיו ויצא מהבית בריצה.