אלא החיים [= פרק 19

"קודם כל.. אני ממש גאה בך שזה מה שאתה אומר כי.. אם כבר עמרי צריך לבקש סליחה אבל אתה בוגר ולא ילדותי כמוהו ובגלל זה אתה מבקש סליחה, למרות שאתה לא צריך..
ואני רוצה להגיד לך שבחיים לא אהבתי מישהו כמוך.. אתה הבנאדם הכי מושלם שאני מכירה ואני בחיים לא הצלחתי להביע רגשות ככה לבנאדם.. אפילו לעמרי, שבאותה תקופה הייתי מטורפת עליו, לא הייתי אומרת ככה.. והשיר והריקוד היה הדבר הכי מדהים שקרה לי.. הרגשתי האישה הכי מאושרת בעולם.. אני אוהבת אותך המון ובקרוב ניפגש שוב, מבטיחה.." נישקתי אותו ונפרדנו.

———————————————

כשהגברת נכנסה ולקחה אותו, הוא נפנף לי לשלום ובכיתי.
חזרתי הביתה, עצובה וכועסת ושכחתי בכלל מזה שברחתי מהבית אז נכנסתי דרך דלת הכניסה.
מיד כשסגרתי אותה, בזווית העין ראיתי את אמא יושבת על הספה, ידיה משולבות והפנים שלה זועמות.
"כן, אני מחכה להסבר" אמרה.
אבל מיד כשהרמתי את פניי והיא ראתה אותי בוכה היא רצה אליי וחיבקה אותי.
"מה קרה?! קרה משהו? לירני.." חיבקה אותי.
"אמא.. אני מתגעגעת אליו.." בכיתי.
"למי?"
"בר.. עכשיו הוא שוחרר והוא.. נסע.. עם הגברת מרוז בחזרה לבית היתומים.. אני רוצה לראות אותו נו.." בכיתי.
"אבל את תיראי אותו.. למה את דואגת? ועכשיו אני רוצה להבין למה ברחת! זה ממש לא מקובל עליי! אני מצטערת אבל את תקבלי על זה עונש.. אין חברים ואין יציאות כל השבוע!" אמרה.
חשכו עיניי! אם אין יציאות ואין חברים כל השבוע בר לא יוכל לבוא אליי בסוף השבוע! אין מצב כזה!
"אמא לא! בר אמור לבוא אליי סוף השבוע הזה נו למה את רעה כ"כ?!" התעצבנתי. היא לא ענתה.
"תודה רבה אמא שאת הורסת לי את ההזדמנות להיות עם אהבת חיי!" התעצבנתי.
עליתי לחדר וטרקתי את הדלת.
"לירן ארוחת הערב מוכנה את באה?!" שמעתי את אמא צועקת.
לא עניתי לה, רק ישבתי במיטה בוכה.
היא דפקה בדלת ונכנסה.
"לירן ארוחת ערב בואי למטה כולם מחכים לך!" אמרה אמא.
"תעזבי אותי" אמרתי.
"החלטה שלך" אמרה ויצאה מהדלת.
אחרי חצי שעה בערך (ממש גוועתי ברעב) מיה נכנסה לחדר.
"קחי, אמא ואני הכנו לך צלחת כי את לא אכלת כל היום בטח את רעבה" אמרה והניחה את הצלחת על השולחן.
"תיראי, אני יודעת שממש קשה לך אבל תנסי להתנתק מהמחשבה הזאת, את תיראי אותו מתישהו" אמרה.
"אמא ריתקה אותי לכל השבוע" אמרתי.
"אז שבוע הבא תיראי אותו.."
"את לא מבינה מיה.. את פשוט לא מבינה.. אני אוהבת את הבנאדם הזה כל כך.. בחיים לא היה לי כ"כ קשה להתנתק ממישהו.. בחיים לא פחדתי כ"כ כמישהו היה בבית חולים לקראת ניתוח. האהבה שלי אליו גדולה כל כך.. בחיים לא דמיינתי שאני יאהב מישהו ככה, בחיים" אמרתי.
היא חייכה אליי וראיתי שדמעות זולגות מעיניה. התחבקנו.
"יהיה בסדר" אמרה ויצאה מהחדר. אכלתי את ארוחת בערב והלכתי לישון, הייתי ממש עייפה.
בוקר, יום חדש. התעוררתי וראיתי שכולם עדיין ישנים. מיד הסתכלתי על השעון בסלון וראיתי שעכשיו 6 בבוקר!
מה גרם לי להתעורר בשעה כזאת?!
טוב, אמרתי לעצמי, אם אני כבר ערה אז אכין ארוחת בוקר ואסדר קצת את הבית. מיד התחלתי לסדר מעט ולאחר רבע שעה כבר סיימתי והתחלתי להכין ארוחת בוקר.
צנימים, חביתות, ירקות, גבינות, הכל היה על השולחן.
שמעתי רעשים וכשהסתכלתי על המדרגות ראיתי את אמא.
"לירני!" חייכה חיוך ענק.
"קמתי קצת מוקדם.. הרבה מוקדם.. אז החלטתי קצת לעזור" חייכתי. אמא חייכה וחיבקה אותי חזק.
"תודה מותק. עכשיו אני רק צריכה להעיר את הקטנים לארגן את כולם לבית הספר ולגן ואני מסודרת. תודה מתוקה" חייכה ועלתה לחדר.
התבאסתי, חשבתי אולי היא תתחרט על הריתוק..
"אה, בובה, הריתוק מבוטל" שמעתי אותה צועקת מהקומה למעלה.
"יש!" צרחתי.
רצתי למעלה והתארגנתי לבית הספר, הערתי את תומי ומאי, הלבשתי אותם וירדתי לארוחת הבוקר.
היום עבר מעולה ובערב החלטתי לצאת קצת עם החברות שלי. דיברנו מלא ואמרתי להן כמה שאני מתגעגעת לבלות איתן כי בזמן האחרון לא כ"כ יצא לנו.
הרגשתי ממש חייבת להן כי נורא "נעלמתי" להן בזמן האחרון אז החלטתי שאני עושה מסיבת פיג'מות היום בערב.
"תבואו היום ב-10, עם הפיג'מות הכי יפות שלכן (:
נעשה ערב בנות מדליק!" חייכתי. דנה, עדי ושני ממש שמחו.
הכנתי מלא ממתקים בחדר ולבשתי את הפיג'מה של טוויטי שלי חח איזה חמודה אני (:
הפלאפון שלי צלצל.
"הלו?"
"לירן בואי החוצה רגע" שמעתי את קולה של דנה.
"למה..? את בחוץ? בואי כנסי" אמרתי.
"אני שני ועדי פה בחוץ אבל בואי שנייה" אמרה ושמעתי צחקוקים ברקע.
"טוב.. אני באה" צחקתי, שמתי את הכפכפים ויצאתי החוצה.
ראיתי אותן בחוץ מרחוק וככל שהתקרבתי ראיתי משהו יותר ויותר מוזר.
"אוקי……….. מה זה?!" צחקתי כשראיתי לידן קופסה ענקית בגודל של שלוש מטרים בערך.
"תפתחי ותגלי" חייכה שני ושלושתן צחקו.
התקרבתי לקופסה שהייתה בצבע לבן, עם דלת ענקית שמשתרעת על כל אורך הקופסה.
נגעתי בידית, ומיד כשלחצתי עליה הדלת נפתחה והמון בלונים היו בתוכה. לא הבנתי.
"בלונים?…" התאכזבתי.
הן צחקו ושלושתן צעקו: "אחת, שתיים, שלוש ו……"
ואז מתוך כל הבלונים התפרץ….. בר !
צרחתי וחיבקתי אותו חזק חזק ששנינו נפלנו לתוך הקופסה. התנשקנו והרגשתי מאושרת יותר מתמיד (:
כל הבלונים עפו באוויר גבוה למעלה וזה היה מדהים.
"אני לא מאמינה שאתה פה! יפה שלי!" נישקתי אותו שוב.
"תגידי תודה לחברות המדהימות שלך.. הן הביאו אותי עד לפה"
חייך וחיבקתי את החברות הכי מדהימות בעולם!
"תודה לכן.. אין לכן מושג כמה אני מאושרת!" חייכתי.
"זה הלילה שלכם. אנחנו הולכות לישון אצל דנה.. תיהנו" אמרה שני, קרצה לי, שלושתן חיבקו אותי והלכו.
"טוב, אתה בא?" נישקתי אותו.
כל המשפחה שלי לא הייתה בבית:
אמא ואבא נסעו עם מאי, תומי, דניאל וקים לישון אצל סבא וסבתא, מיה הלכה לישון אצל חברה ושי הלך לישון אצל חבר. הבית היה אמור להיות כולו שלי ושל הבנות אבל עכשיו הוא כולו שלי ושל בר.
"יפיופה את!" חייך כשנכנסנו הביתה.
"בטח הן סיפרו לך כמה התגעגעתי יפה שלי.. אני חשבתי שאני הולכת למות מרוב הגעגועים אלייך! אתה הסיבה היחידה לזה שהלב שלי פועל! אני אוהבת אותך המון! הכי בעולם!" נישקתי אותו.
"אני התגעגעתי אלייך יותר! נשבע לך! את החיים שלי.. עד שהצלחתי לשכנע את ליסה לתת לי לבוא לישון פה.. יום שלם לקח לי!" חייך.
"העיקר שאתה פה.. רוצה לראות סרט?" חייכתי.
הדלקתי את הטלוויזיה וראיתי שבעוד כמה דקות מתחיל הסרט 'טיטאניק' אז אמרנו שניראה אותו.
"ליסה אמרה שהיא ראתה אותו וזה סרט ממש עצוב.. את בטוחה שאת רוצה לראות?" שאל אותי.
"כן.. בטוחה" חייכתי והבאתי לנו פופקורן וקולה.
שלוש שעות סרט!
זה היה הסרט המדהים ביותר שראיתי (:
וואו !
כל הסרט רק בכיתי.. ובר ניגב את דמעותיי אבל גם הוא בכה בעצמו.
"אני לא מאמינה שזה הסוף.. יאו בר.." בכיתי והוא חיבק אותי.
"את רואה..? את רואה כמה שהוא אוהב אותה..? ככה אני אותך! אפילו יותר! באמת חבל שזה הסוף.. עצוב.." אמר.
"זה מדהים.. די אני לא מצליחה להפסיק לבכות.. כל הסרט רק בכיתי, באמת. מדהים כמה ששני אנשים יכולים לאהוב. פעם חשבתי שזה רק בסרטים.. ועכשיו, מה שאני מרגישה אלייך- זה בדיוק ככה!" חייכתי.
"הנה חיוך אחד קטן.. אל תבכי יותר.." אמר.
ברקע התנגן השיר סיום של הטיטאניק שאותו שרה הזמרת שאני ובר אוהבים הכי הרבה, סלין דיון (Celine Dion ).
השעה הייתה ממש מאוחרת והלכנו לישון.
נשכבנו, שנינו מחובקים חזק.
"אני אוהב אותך, אל תשכחי את זה אף פעם" אמר לי.
"גם אני אותך" חייכתי והתנשקנו.
אחרי כמה דקות כבר נרדמנו שנינו, מחובקים.
"לירן!!!!" שמעתי צרחה. כשפקחתי את עיניי, ראיתי שכבר בוקר.
אמא עמדה מולי ומיד הבנתי מה היא כבר חושבת.
"אמא.. אה.. אה.. כלום.. אל.. אה.." ניסיתי להסביר
"איפה הבנות?! למה אתם ישנים פה ביחד, מה הולך פה?!" שאלה.
"תירגעי.. כלום.. הבנות עשו לי הפתעה.. ובר בא לפה. רק ישנו ביחד למה את כ"כ לחוצה?!" שאלה.
"קומי מפה מיד!" אמרה ומשכה אותי מהמיטה.
בר התעורר.
"אה.. גליה.. מה קורה?" חייך. צחקתי.
"זה בכלל לא מצחיק!" אמרה ואחרי כמה שניות צחקה גם היא.
"אני למטה מכינה ארוחת בוקר… תבואו" אמרה אמא, נשקה לי ויצאה מהחדר.
אני ובר התארגנו, שטפנו פנים, צחצחנו שיניים והתלבשנו.
"היה לי הכי כיף בעולם לישון איתך.. אני מקווה שפעם הבאה יהיה משהו קצת יותר מזה" חיבק אותי וקרץ לי.
דחפתי אותו אחורה.
"שתוק!" אמרתי וצחקנו שנינו.
"אוהב אותך הכי בעולם!" חייך.
"אני יותר!" צחקתי.
היום עבר נפלא! אני ובר הלכנו להסתובב בקניון והוא קנה לי שרשרת מה זה יפה (:
אבל אז בערב הוא היה צריך לעזוב..
ליוויתי אותו עד לתחנת האוטובוס ושם נפרדנו לשלום.
"עד הפעם הבאה אהובי.. אני אוהבת אותך..!" חייכתי תוך כדי שאני בוכה.
"די אל תבכי גם אני יבכה בגללך.. ואני מבטיח שנתראה שוב בקרוב.. אוהב אותך יפה קטנה שלי!" שלח לי נשיקה באוויר ועלה לאוטובוס.
לחשתי.."עד הפעם הבאה…"

*** אה כן, מי שלא ראה את הסרט טיטאניק ואני בטוחה שאין כאלה הרבה, חובה לראות! הסרט הכי מושלם שאי פעם נוצר, ותשמעו את השיר שהוספתי.. ***