אלא החיים [= פרק 17

"לירני.. לכי חמודה" אמרה הגברת.
"לא.. זה בסדר, כנסו קודם אתם" אמרתי.
"כנסי, קדימה" אמרה אמו של עמרי.
"טוב.." אמרתי ונכנסתי לחדר. בצד אחד, עמרי ובצד השני, בר.

————————————————-

מיד רצתי לבר, בלי לחשוב פעמיים.
"חיים שלי אתה.." נישקתי אותו. האף שלו היה מכוסה בתחבושת כזאת, והוא היה רדום לגמרי. הרופא אמר שבר מחוסר הכרה ושרק בעוד כמה שעות יתעורר.
"בר אני אוהבת אותך הכי בעולם.." אמרתי.
"ואני אוהב אותך.." שמעתי מהצד השני של החדר. מיד סובבתי את ראשי וראיתי את עמרי מסתכל עליי.
הלכתי אליו.
"אתה בסדר..?" שאלתי. הוא הרים את ידו וליטף את פניי.
הזזתי את פניי ממנו.
"אתה מוכן להסביר לי בשביל מה התחלת את כל זה?!" שאלתי אותו. הוא לא ענה.
"אל תענה.." אמרתי.
"לא יכולתי לראות אותך איתו" אמר.
"זה לא סיבה לקרוא לו ככה.. תיראה איפה אתם עכשיו.. זה היה שווה את זה?!" שאלתי.
"כן.. בשבילך הכל שווה" אמר לי.
"כשעשית את זה רק גרמת לי לחשוב עד כמה שאתה בנאדם שלא יודע לקבל את זה שהוא כבר לא חלק ממשהו, בנאדם לא מתחשב, שלא שמח באושר של אחרים.. אכזבת אותי" אמרתי לו והלכתי לבר.
"אבל אני אוהב אותך" אמר.
"זה לא משנה. לא היית אמור להקניט אותו ככה.. אתם עכשיו שוכבים בבית חולים והחבר שלי עומד לעבור ניתוח, והכל באשמתך! תתבייש!" כל כך הייתי מאוכזבת ממנו. זה לא אותו עמרי שהייתי חברה שלו.. הוא כל כך שונה.
"ניתוח..?" שאל.
"כן, ניתוח כי אתה שברת לו את האף!" אמרתי.
"אני מצטער.." אמר.
"ההתנצלות לא תעזור.. את הניתוח הוא יהיה חייב לעבור. אני לא מבינה בכלל למה התחלתם עם כל זה" אמרתי.
"עמריקי!" נכנסה אמו של עמרי לחדר.
היא חיבקה אותו חזק.
"מחר אתה משתחרר, עמריקי שלנו.." סיפרה לו.
"מ..מח..מחר?" שאל עמרי.
"כן, התוצאות של הבדיקות יצאו תקינות ואתה מחר יכול לצאת. יש לך כמה שריטות ופצעים אבל הם יעברו.." אמרה אמו. הרכנתי ראשי וליטפתי את לחיו של בר.
"ו..ומה עם בר..?" שאלתי את אמו של עמרי.
"לא יודעת.." ענתה לי. ואז נכנסה הגברת.
"לירני.. תתני לי כמה דקות איתו?" שאלה הגברת.
"כן, בטח" נישקתי את בר ויצאתי מהחדר.
בסביבות השעה 3 וחצי, הגברת הסיעה אותי הביתה.
"מחר אני יבוא שוב.." אמרתי.
"זה בסדר. אני נשארת איתו" אמרה לי הגברת.
"לא, אני יבוא.. בטוח" אמרתי.
אני לא מאמינה שבמקום שבר יישן אצלי עכשיו, הוא בבית חולים עם אף שבור..
למחרת בבוקר, יום שבת, נסעתי לבית החולים.
הגברת ישבה בחדר ההמתנה, וניגשתי אליה.
"שלום, בוקר טוב" אמרתי.
"בוקר טוב חמודה" חייכה אליי.
"מה שלומו?" שאלתי.
"הרופא אמר שהיום הוא יעבור את הניתוח, זה חייב לקרות היום כי הוא הפך לחלש בעקבות הפציעה וזה משפיע על כל מיני מערכות בגוף וזה לא טוב" אמרה הגברת.
"ו..אפשר לראות אותו?" שאלתי.
"לא.. רק אחרי הניתוח שייערך בסביבות אחר הצהריים" אמרה הגברת.
אני והגברת דיברנו קצת ואז ראינו את הרופא מגיע יחד עם הוריו של עמרי.
"עכשיו אתם יכולים לקחת אותו" חייך הרופא.
אמו ואביו של עמרי נכנסו לחדר יחד עם צוות רופאים ולאחר כמה דקות יצאו יחד עם עמרי.
עמרי הסתכל עליי במבט כזה עצוב וכועס..
השפלתי מבט. לא יכולתי אפילו להסתכל עליו.
"אני יכולה להיכנס לראות את בר?" שאלתי את הרופא.
"לא" ענה הרופא.
"אוף.. נו אני ממש רוצה לראות אותו" אמרתי.
"גם אני.. כל הלילה לא נתנו לי להיכנס" אמרה הגברת.
"לירני!" שמעתי את קולה של עדי.
ראיתי את עדי, דנה ושני רצות לעברי.
התחבקנו כולנו, ועברה בי צמרמורת.. אין על החברות האלה.
"רק עכשיו שמענו.." אמרה שני.
"זה היה נורא.. יצאתי עם בר למועדון ובמקרה עמרי היה שם.. היה לילד הזה כל כך קשה לראות אותי נהנית אז הוא הרס וקילל את בר. ברור שבר התעצבן והתחילו המכות. כשזה נגמר, בר שכב על הרצפה כשכמעט כל גופו דם..
לא יכולתי.. פשוט לא יכולתי.. אני לא יודעת איך שרדתי את זה.
כל הלילה לא ישנתי בכלל ולפני כמה זמן הגעתי לפה.. עמרי כבר השתחרר בדיוק הרגע, אבל בר יצטרך לעבור ניתוח כי האף שלו נשבר.." התחלתי לבכות. הן חיבקו אותי חזק.
"את יודעת שהכל יהיה בסדר.. בר חזק והוא יעבור את זה.." אמרה דנה. הבנות ואני הלכנו לשבת בבית קפה לאכול משהו, כי ממילא לא נתנו לנו להיכנס לראות את בר..
"הוא יעבור את זה.. אל תהיי עצובה, הוא צריך שתהיי חזקה בשבילו.." אמרה שני.
"אבל אתן לא מבינות.. עמרי גרם לזה שחבר שלי יעבור היום ניתוח! והתירוץ שלו זה שהוא עדיין אוהב אותי ולא יכול לראות אותי עם בר.. אוף, כמה שזה מרתיח אותי.." לגמתי מהמים.
"אוהב אותך..? עמרי עדיין אוהב אותך?" שאלה עדי.
"זה מה שהוא אמר" אמרתי.
"בר הוא כל החיים שלי.. אתן לא מבינות איזה הפתעה מדהימה הוא עשה לי.. הוא חיבר שיר ושר לי אותו תוך כדי שרקדנו. כל מי שהיה במועדון הסתכל עלינו וזה היה פשוט מדהים. הכל היה חשוך ורק אני ובר באמצע הרחבה רוקדים לנו, בעולם משלנו. כמה שהבן אדם הזה מדהים, אתן לא מבינות.." חייכתי.
"את רואה..? כבר המצב רוח שלך השתפר.. תחשבי על כמה שאת אוהבת אותו על כל ההפתעות שעשה לך ואת תראי שזה יעבור במהרה" אמרה דנה.
"תודה לכן" חייכתי. לאחר ארוחת הבוקר, עלינו בחזרה לקומה 3 בבית החולים.
ראיתי שאף אחד לא נמצא בחדר ההמתנה אז מיד הבנתי שהגברת נכנסה לראות את בר. רצתי מהר לכיוון החדר ופתחתי את הדלת.
הגברת ישבה ליד בר, שעדיין היה מחוסר הכרה.
"בר.." התחלתי לבכות שוב.
"חמודה שלי.. עוד מעט מכניסים אותו לחדר ניתוח.. הקדימו את הניתוח כיוון שמצבו נהיה חמור.." אמרה הגברת.
"מה?!" הייתי בהלם. נתתי לבר נשיקה וחיבוק ומיד לקחו אותו הרופאים.
"כמה זמן יהיה הניתוח?" שאלתי.
"משהו כמו 3 שעות.." אמר הרופא ונכנס יחד עם בר לחדר הניתוח. ברגע שדלת חדר הניתוח נסגרה, הלב שלי נצבט והרגשתי כאילו לקחו חלק ממני.
3 שעות של צפייה לראות את אהובי.. זה הרגיש כמו נצח..
עדי שני ודנה חיכו איתי וגם הגברת.
"מי קרובים של בר דנאלו..?" יצא הרופא מחדר הניתוח.
"אנחנו!" מיד קמתי.