אלא החיים [= פרק 15
הן הלכו. זה שוב רק אני ובר. כשהן הלכו הרגשתי מין הקלה כזאת. עם בר יכולתי לדבר על הכל בלי לחשוב פעמיים, להיות פתוחה איתו כמה שרק אפשר. ידעתי שליד הבנות, אני פחות יכולה לדבר על דברים רגשיים או מיוחדים כמו שאני מדברת עם בר.
—————————————————-
"נחמדות החברות שלך" אמר בר.
"כן, הן החברות הכי טובות שלי בעולם כבר הרבה זמן" אמרתי.
"בר ולירן! רדו למטה, האוכל מוכן!" צעק אבא.
הארוחה הייתה נהדרת. אני ובר היינו ממש מובכים כשאמא, אבא והגברת שאלו אותנו על מה דיברנו כשהיינו למעלה.
"ילדים חמודים, אנחנו עכשיו נלך" הודיעה הגברת. כל הילדים היו עצובים וביקשו להישאר עוד קצת.
"לא, לא.. אנחנו צריכים ללכת ולתת למשפחה הנחמדה לנוח מעט וגם עליכם לעשות שיעורים לבית הספר מחר, זוכרים?" הסבירה.
"אוף!" אמר אחד הילדים. הם התארגנו ללכת.
"אה! שכחתי לגמרי!" אמר בר ורץ אל המכונית הגדולה שהייתה בחוץ. כנראה שזוהי המכונית שלהם. זו מכונית ענקית.
"בואי מהר!" בר החזיק מתנה עטופה ועלינו לחדר.
"קחי, זה בשבילך" חייך.
"מה זה?" שאלתי.
"תפתחי, אבל רק כשאני ילך" אמר. הוא נישק אותי, התחבקנו ונפרדנו לשלום.
"אני יתגעגע אלייך" אמרתי. ירדו לי קצת דמעות.
"גם אני אלייך.. המון" הוא חיבק אותי.
"מתי נתראה שוב?" שאלתי.
"לא יודע.. מקווה שבקרוב.." הוא חייך ויצא מהחדר.
כמה שאני אוהבת אותו..
החזקתי את המתנה שהייתה עטופה בנייר אדום.
פתחתי אותה באיטיות וראיתי מסגרת של תמונה ובתוכה הקדשה.
כך היה רשום בתוך המסגרת של התמונה:
"לירני..
השיר הזו הוא בשבילך, את החיים שלי ותזכרי תמיד שאני אוהב אותך הכי הכי בעולם.." כך היה כתוב ומתחת כל השיר שכתב בשבילי, היה רשום במילים מלאות באהבה ורגש.
ולמטה, בסוף, כך היה רשום:
"בר ♥ לירני.."
איזה מדהים הוא..
עברו שלושה שבועות מאז אותה הפעם שראיתי אותו. כל יום אני חושבת עליו ומתגעגעת אליו כל כך.
אנחנו מדברים בפלאפון כמעט כל יום.
חברות שלי אמרו לי שהן ממש שמחות בשבילי כי הוא באמת מדהים. אני לא יודעת מה המצב שלי עם עמרי..
אנחנו בכלל לא מדברים ומדי פעם הוא שולח אליי מבטים כאלה.
"יש לי הפתעה גדולה בשבילך" אמר לי בר בפלאפון.
"אני בא היום לאזור שלכם. הגברת הרשתה לי לבוא אליכם וללכת למועדון ואחר כך לישון אצלך בבית.. מה את אומרת שנלך ביחד למועדון ואחר כך אני יישן אצלך?" שאל.
"בטח!" צרחתי מאושר.
כמובן שהזמנתי את הבנות לבוא איתי אך הן לא יכלו.
דנה לא מרגישה טוב.. שני נוסעת לבקר את סבתא שלה ולעדי לא מרשים לצאת. בקיצור, זה רק אני ובר.
לבשתי את השמלה השחורה הקצרצרה שלי ואת נעלי העקב השחורות. הלוויתי מעדי שרשרת ממש יפה ועשיתי פן בשיער למרות שהשיער שלי כבר חלק, הוא היה ממש יפה (: אמא אמרה שאני נראית מדהים.
ב-10 בר בא לאסוף אותי.
"יפיפייה שלי!" חיבק אותי. בשנייה שראינו אחד את השנייה כל כך התרגשנו. הרגשתי שאני מתאהבת בו מחדש.
אחרי כמה דקות שישבנו לדבר בבית, יצאנו לדרך. אבא שלי הסיע אותנו ובחזרה, ניקח מונית.
המועדון היה רועש והמון אנשים היו שם. מיד התחלנו לרקוד.
היה מדהים! חוץ מזה שבר רוקד מעולה, השירים היו ממש יפים והיה לי כיף!
"והנה ההפתעה של הערב.. שימי לב" אמר לי כשישבנו על הבר ושתינו קולה. הוא קם ממקומו וניגש לתקליטן.
הוא לקח ממנו מיקרופון והתקליטן השתיק את המוזיקה.
"שלום.. אה.. קוראים לי בר ואני נמצא פה עם חברה שלי, לירן. לירני? אני אוהב אותך הכי בעולם השיר הזה מוקדש לך" אמר.
הוא הניח את המיקרופון וניגש אליי. כל הרחבת ריקודים התפנתה.
הוא הושיט ידו והוביל אותי לאמצע הרחבה.
מנגינה רגועה התנגנה ברקע והמיקרופון שהיה מחובר לאוזנו של בר, גרמו לי להבין שבר הולך לשיר לי שיר.
בר קירב אותי אליו והתחבקנו חזק. ואז הוא החל לשיר..
זה היה מושלם! רקדנו לצלילי השיר שבר חיבר בשבילי.. בחיים לא עשו לי דבר כזה מדהים ( :
כולם מחאו כפיים. לא ראיתי אף אחד מסביבי. החושך כיסה את כל מי שהיה במועדון. רק אני ובר, קרובים יותר מתמיד, מסתכלים אחד לשני בעיניים כמו שמעולם לא הסתכלנו. התרגשתי כל כך. כולם מחאו כפיים בלי הפסקה, וזה היה הדבר הכי מדהים שיכלו לעשות לי בחיים.
אך משהו הפר את השלווה הזאת.
"לירן..?" התקרב אליי מישהו מין החושך.
הסתובבתי וראיתי את………………………….. (:
תגובות (0)