אי האהבה- פרק 8

רצתי מהר.
חשבתי שאולי הוא יבוא ויגיד "היי! אני מצטער! אני אוהב אותך!" והייתי סולחת לו אבל אף איש
לא היה בסביבה.
המשכתי ללכת, זה לא הרבה עד הבית.
אני מסתכלת למטה ובועטת באבנים..
אני מרגישה שאני מתנגשת במישהו.
"סליחה" האנונימי אמר.
"זה בסדר, גם ככה החיים מתנגשים אחד בשני".
אמרתי באדישות והמשכתי ללכת.
"נועה?" האנונימי אמר.
איך הוא יודע את שמי?
נעצרתי במקום והסתובבתי.
"עי… עי.. דו?" גמגמתי.
הוא חייך.
רצתי אליו וחיבקתי אותו.
"אני מצטערת, פשוט לא ציפיתי לזה" חיבקתי אותו בעוצמה של ממש.
הוא הוציא את הורד מהכיסו ונתן לי אותו.
"זה בשבילך" הוא לקח את ידי והחזיק אותה.
חייכתי..
ופתאום..
הסתכלתי לו בעיניו הירוקות כחולות.
הוא הסתכל בעיניי הכחולות.
הוא החזיק במותניי ומשך אותי לעברו..
ופשוט,התנשקנו..
השפתיים שלו היו עוד יותר רכות, והוא החזיק אותי חזק חזק.. חיבקתי אותו תוך כדיי.
הפסקנו והסתכלנו אחד לשני בעיניים שוב.
"מי היה מאמין?" אמרתי לו עם חיוך עוקצני.
"אני" אמר..
"אני מאוהב בך מעל הראש כבר מכיתה ח'.. רק עכשיו אזרתי אומץ ובאתי,
אבל כשהגעתי, את היית עם מישהו אחר…
הוא השפיל את ראשו למדרכה ובעט באבן.
הרמתי את ראשו.
"היי, אני אוהבת אותך"
ונישקתי אותו בלחי..