אי האהבה- פרק 2

אני נוסעת במכונית של עידו כשהרוח נושבת על פניי.
עידו המשיך להגביר את המוזיקה עוד ועוד.
"די כבר! אתה מחריש לי את האוזניים!" אמרתי לו כשאני חצי צוחקת חצי כועסת..
"וואו, מישהי עצבנית היום" הוא חייך אליי.. אבל רק מזווית עניי ראיתי אותו..
"בהחלט! אני ואתה איחרנו להרצאה.. וזאת הפעם השביעית שאני מאחרת!" עכשיו לא צחקתי, הטון שלי נהיה תוקפני.
"את סופרת?" כנראה זה הדבר היחידי שעניין אותו.
הסתכלתי עליו במן פרצוף של "ברצינות?!" והוא הסיט את ראשו מהר.. אחרי הכל.. הוא נוהג…
הגענו לבצפר..
אני דפקתי ספרינט לכיתה, בדרך, שרצתי.. הבנות באו אליי אבל ניסיתי שלא להימשך לרכילויות..
אחרי הכל, אי אפשר שלא להימשך לרכילויות!
"היי נועה" שלוש בנות צעקו לעברי.. "רוצה לשמוע מה קרה למיילי?.." ניסיתי להתעלם, אבל גופי משך אותי לעברם.. זה כאילו שאני לא שולטת בו, אלא הגוף שלי הוא רובוט בכבודו ובעצמו.. המשכתי לרוץ והנה אני מוצאת את עצמי מדברת איתם על מה שקרה למיילי…
נכנסתי לכיתה…
שקט שרר בחדר..
"איחרת…" המורה מלי נשמעה אדישה.
"אני לא מופתעת." היא הוסיפה.
התיישבתי במקומי.

המשך יבוא, אם תרצו בכך… ~רינת?~ ~הוצאתלשוןהוצאתלשון~