איפה אנסטסיה? – פרק 8:החיים שמחוץ לחווה, חלק א

אנסטסיה חיכתה כבר בקוצר רוח ליום רביעי, זה היה היום שבו מיכאיל היה בא ומביא את משלוח המזון לחיות, היא זכרה טוב טוב את ההבטחה שלו על כך שיספר לה הכל בקשר למה שקורה שם, כי החווה כל כך שקטה ומשעממת שהייתה שמחה לשמוע כל מיני סיפורים מה קורה בחוץ, איך זה שכל הדברים המעניינים קורים שם ולא פה?
אנסטסיה תפרה שמלה בהתרגשות מול האח בציפייה שכבר תשמע את נהירת הסוס הזקן והרוטן של מיכאיל. גברת וובסטר נדהמה לראות אותה במרץ רב כל כך עובדת, היא הייתה רגילה לראות את זה, אבל קצב העבודה שלה היה פשוט לא נורמלי. "את ממש מצפה לראות את מיכאיל נכון?" היא הנהנה במרץ והמשיכה לתפור במהירות "אני ממש שמחה לשמוע מה קורה מחוץ לחווה, הוא סיפר לי על מה שקורה שם וזה ממש מעניין אותי, אני רוצה לראות מה קורה שם…" המשפט האחרון נפלט לה לא בכוונה והיא הפסיקה לתפור. "את רוצה ללכת נכון?" אנסטסיה נבהלה מהמחשבה. "הו! לא לא! אני רק רוצה לדעת מה קורה שם זה הכל" גברת וובסטר עמדה להגיד משהו ואז לפתע שמעו מבחוץ את נהירת הסוס הזקן של מיכאיל ואנסטסיה יצאה בריצה מהבית.
"מיכאיל!" היא קפצה אליו בהתרגשות ונתנה לו את הכסף לאוכל בזריזות כי היא פחדה שתשכח לתת לו את זה. "וואו את ממש נרגשת!" אנסטסיה חייכה והנהנה "כן! אתה אמרת שאתה תגיד לי מה קורה מחוץ לחווה!" מיכאיל השפיל מבט והעביר אל אנסטסיה את אוכל החיות. "אה כן… בקשר לזה… אני לא ביקרתי עוד את המשפחה שלי פשוט הם לא יכלו השבוע…" אנסטסיה הרגישה מאוכזבת מאוד והחזיקה את שקית האוכל הכבדה של החיות. "או… טוב… אז.."
"אבל!" קרא מיכאיל וקטע אותה בשמחה מפתיעה. "אם תרצי אוכל לסדר את זה שאת ואני נשהה ליד הארמון של רוסיה למשך שבוע! אם תרצי אפילו יותר!"
אנסטסיה עברה מעצבות לשמחה, ככה הייתה אנסטסיה תמיד מאז שהייתה קטנה, היא יכלה להיות כועסת ופתאום שמחה, עצובה ואז לפתע לקופצנית. "אני אשמח! אבל… אני צריכה.." מיכאיל הבין בלי שהיא הספיקה להגיד אפילו. "אני מבין, קשה לך לעזור את הזוג וובסטר ככה, זה בסדר, את קחי את הזמן שלך להחליט, אנחנו נפגש ביום רביעי" הוא קפץ על הסוס והתחיל לרכוב הרחק מהחווה.

אנסטסיה נכנסה בדילמה אם ללכת עם מיכאיל או להישאר. בכל זאת, הם נותנים לה מחסה פה בחווה ונורא נעים לה פה. גברת וובסטר שנאה להודות בזה אבל היא צוטטה לשיחה שלהם, היא רצתה לעשות כאילו היא לא שמעה כלום אבל היא רצתה שאנסטסיה תצא מהחווה, היא לא רצתה שהיא תתקע בחווה כמוה בגלל ייסורי מצפון. "זה בסדר אנסטסיה, את יכולה ללכת, אף אחד לא יכול לכלוא אותך כאן" גברת וובסטר אמרה את זה ברכות אך בהפתעה כי אנסטסיה לא ציפתה לכך, היא הייתה בטוחה שהיא תרצה להישאר. אנסטסיה החליטה לבסוף ללכת על זה והרשתה לעצמה לצאת. מר וובסטר לא רצה שהיא תלך אבל לא הראה את זה, הוא לא רצה להמשיך להסתדר עם המטלות של החווה לבד, אנסטסיה הפכה אותם לקלים, אבל היא התנחם בעובדה שזה רק לשבוע.
אנסטסיה כתבה מכתב למיכאיל שבו היא כתבה שהיא מסכימה להצעה שלו שהם ייסעו לשם, מיכאיל הבטיח לה שהם ייהנו שם עד כמה שיוכלו ושהם ילכו לשם ביום חמישי.
ביום חמישי מיכאיל הגיע אל ביתם עם כרכרה דלה של מיכאיל מכיוון שהיה נורא יקר לשכור כרכרה, הם נסעו שעות ארוכות אל יעדם ובמשך הזמן הזה אנסטסיה ישנה במושב האחורי.
"הגענו!" קרא מיכאיל ממושב הקדמי, וכאשר הוא עצר את הסוסים בפינה, אנסטסיה הוציאה את ראשה מהחלון בהתלהבות.
היא התאכזבה מהמראה, כל הכפר הקרוב אל הארמון היה מפויח וחשוך, אולי גם בגלל שהם הגיעו מאוחר בערב, אבל חוץ מזה נראה כי עברה סופת פרצים על כל המקום, אנסטסיה הייתה מזועזעת מאוד.
מיכאיל הסתכל עליה והיה מוטרד מכך שהתאכזבה. "הו אנסטסיה ידעתי שתאכזבי מהמראה המזוויע הזה, היו פה עצומות גדולות, וגם רצחו את משפחת המלוכה ו…" אנסטסיה הנהנה במהירות "כן, אתה סיפרת לי על זה… אבל לא חשבתי שיהיה פה כל כך… אפור"
"נכון, אבל הם מתחילים להשתקם פה לאט לאט, אנחנו נתגורר בבית של דודה שלי שנראה לא רע וגם יש מסעדה ממש מדהימה פה בקצה…" מיכאיל הפסיק לדבר כשראה שעיניה של אנסטסיה נשואות אל הארמון המפויח של רוסיה, הוא היה מפויח ושרוף אבל עדיין עמד איתן וחזק ועדיין נראה יפה כל כך.
"את אוהבת את הארמון הזה לא?" אנסטסיה לא ידעה מה לענות, היא הרגישה משהו חזק כל כך שמשך אותה אל הארמון, היא התחילה לצאת לאט לאט מהכרכרה והתהלכה אל הארמון, אנשים הולכים ושבים הסתכלו עליה באופן חושד אך התעלמו והלכו.
"חכי! מה את עושה?" מיכאיל הלך אחריה.
"אני רוצה לראות את המקום מקרוב…" היא התקרבה אל שער הסורגים הגדול, המקום לא היה מאובטח, הממלכה והשלטון הופקדו באיוואן לאחר כל המהומות ולכן המקום כבר לא היה כה חשוב, הדבר היחיד שתוכננו שם הם שיפוצים, כדי שאיוואן יוכל בקרוב לעבור לגור שם.
"את… רוצה להיכנס לשם?" אנסטסיה הנהנה ללא חשש, דבר זה היה יכול להיחשב כפשע להתגנב אל מקום שכזה, המקום היה מלא אוצרות המלכות של שושלת רומנוב ובכלל היה אסור להיכנס לשם, עדיין, אנסטסיה הרגישה מחויבת להיכנס,
המקום הזה קרא לה.