איפה אנסטסיה? – פרק 6: אדון וובסטר

בהתחלה מר וובסטר לא אהב את אנסטסיה, אבל אט אט הוא חיבב אותה בסתר ולא כי היא הייתה נערה נאה ומנומסת, אלא כי היא חסכה לו עבודות רבות בחווה.
אנסטסיה התגלתה כילדה חכמה ובעלת כישרונות בלתי צפויים, היא הייתה חזקה דייה כדי לאלף את הסוסים המשוגעים והפגומים שתמיד התעצלו והרעישו באסם הישן ואפילו תיקנה בכוחות עצמה את הגג לפני שהתחיל לרדת גשם. "הילדה הזאת פשוט נפלאה!" אמרה גברת וובסטר בעודה עוזרת לבעלה לקטוף את הקציר כי היא הייתה במצב רוח מרומם. "היא עוזרת לנו בכל הדברים שקשה לנו לעשות בעצמנו! זה לא נפלא?" מר וובסטר חיבב אותה אבל כמו שאמרתי לא מהנסיבות הרגשניות אלא רק מפני שהיא הועילה למטלות החווה, לכן אף פעם לא היו לו מחמאות בפיו אלא רק הוראות אל אנסטסיה, שלא היה לה אף עבר בראשה להתנחם בו אלא רק שני אנשי חווה זקנים שעזרה להם. "אה… כן.. היא…בסדר".
הדבר היחיד שעניין אותו באמת חוץ מהיעילות של אנסטסיה במטלות היה גם שרשרת הפנינים שעל צווארה של אנסטסיה, היא נראתה לו תמיד כמו מישהי עשירה ומפונקת לפי בגדיה והשרשרת שלה כאשר הוא מצא אותה, וגם כאשר היא לבשה בגדיי איכרים משהו בנוכחות שלה היה נגיעה של מלכותיות, אבל היא הייתה מוכנה לכלך את ידיה בכל עת, לכן הוא החליט שזה אך ורק כי היא איבדה את הזיכרון, ושהיא בעצם עשירה מפונקת שכנראה איבדה את הזיכרון כי היא מצאה את עצמה במקום מטונף והיא הייתה כאילו, 'איווו איזה מקום דוחה!' ואז היא התחילה ללכת והיא הייתה כאילו, 'הלוווו איפה המרכבה שלי?' ואז היא הייתה כזה, 'אוי לא! כל כך הרבה בוץ.. אני מתעלפת!' ואז היא התעלפה. כך זה נראה בעיני מר וובסטר שתמיד הייתה לו נטייה להגזים, והוא החליט שהוא ימצא את המקורות של אנסטסיה, לאן היא שייכת, וייקח את הכסף לעצמו, ואם הוא לא יצליח… הוא לפחות ייקח את שרשרת הפנינים!
מר וובסטר כבר התחיל לדמיין מה הוא יעשה עם כל הכסף, הוא ייסע מהכפר ויטוס לחוץ לארץ, ישאיר את אשתו עם אנסטסיה המפונקת… "מר וובסטר?" קול הדהוד קרא בשמו, הוא חשב שזה היה חלק מהחלום שלו לכן המשיך לפנטז וקרא בקול "אדון וובסטר בשבילך!" ואז מר וובסטר יצא מהחלום,
הוא פגש את פניה ההמומות של אנסטסיה שרצתה לדבר איתו אך קריאתו הפתיעה אותה מאוד.
"אוי.. אני מצטער אנסטסיה.. אני פשוט חלמתי קצת"
הוא פינה מקום על הספה שהתרפס אל כל אורכו ואנסטסיה התיישבה לידו.
"אתה יודע מר וובסטר… חשבתי קצת ואני רוצה לחקור מי אני… זאת אומרת… בהתחלה ניסיתי להתעלם מהידיעה שאני לא זוכרת כלום אבל… זה קשה, לא לזכור כלום"
מר וובסטר הנהן במהירות, זאת הייתה ההזדמנות שלו לחפש מאיפה אנסטסיה באה.
"כמובן! ואני אעזור לך מיד לחפש מאיפה הגעת!" אנסטסיה מחאה כפיים מרוב אושר.
"איזה כיף! אני שמחה" באותו רגע גברת וובסטר יצאה מהמטבח הקטן עם כף עץ גדולה שהרגע סיימה לנקות לאחר שבישלה, והיא הבינה מיד לפי ההבעה המסוחררת של בעלה הקשיש שהוא חושק בשרשרת הפנינים של אנסטסיה, גברת וובסטר מכירה לא מעט את בעלה החצוף והיא יודעת מה מעניין אותו, לכן גברת וובסטר מיד נכנסה אל השיחה ופנתה אל אנסטסיה בחביבות.
"אנסטסיה מתוקה את רוצה לצאת אולי לשאוף אוויר? אני יודעת שאת מאוד אוהבת לטפס על העץ הגבוהה שבחורשה" אנסטסיה הנהנה, "כן, רק חבל שאין לי עם מי לשחק… האמת שאני די מעדיפה לנוח, תודה על העצה בכל מקרה" והיא הלכה אל חדרה ורק כאשר אנסטסיה טרקה את הדלת ונשמעה אנחת עייפות קלה מהחדר, גברת וובסטר מיהרה להכות את מר וובסטר בכף העץ הגדולה על ראשו בתור נזיפה. "אחחחח!" הוא צעק בכאב. "שלא תעז לחשוב על זה אדון וובסטר!"