איפה אנסטסיה?- פרק 13: שקרניות בתור

אני התלבטתי במשך יומיים מה לעשות, מה להחליט, זה היה ברור לי שאם אלך ואוכתר למלכת רוסיה לא אני זאת שתשלוט אלא בעלי, הרי אמא שלי לא קיבלה אף פעם אף החלטה משמעותית חוץ מהשמירה עליי ועל אחיותיי… אבל אם אוכל לסדר איזשהו תאונה שתקרה לבעלי היקר…. לא! לא אנסטסיה! יש גבול! מצד שני אני תמיד אוכל לחיות בשקט בכפר כולשהו ברוסיה… אבל השקט הזה ישגע אותי! לבסוף החלטתי שכדאי שאתייעץ עם מישהו, ברור שלא עם הזוג וובסטר, הרי ברור שהם ידחפו אותי לשם כדי ללכת ולקבל את הפרס, אז לא תאמתי וגיליתי למיכאיל.
״לא יאמן!״ קרא מיכאיל בקול גדול, ניצלתי את אחד הימים שהוא בא לעשות משלוח כדי לספר לו, אמרתי לו להמניך ווליום כי אני לא רוצה שהזוג וובסטר ישמע, הוא דחף אותי אל מאחורי הבית והשתחווה לי באופן מוזר ונישק לי את היד. ״הוד מעלתה!״ אני לא יכולה להגיד שלא אהבתי את ההתרפסות הזאת של מיכאיל, הוא גרם לי לצחוק כמו שלא צחקתי מזמן. ״אז מה את רוצה לעשות?״ שאל אותי מיכאיל לאחר שקם. ״אני לא יודעת בגלל זה אני אומרת לך את זה… מה אני אעשה?!״ אמרתי לו ונערתי אותו בכל כוחי, למיכאיל זה לא דגדג לו, מסתבר שהוא יותר חזק ממה שהוא נראה. ״אני אומר שאולי כדאי שתלכי אל הארמון ותחליטי, את יודעת כמה בנות באות לארמון מידי יום כשהם טוענות שהן אנסטסיה? כל אחת ואחת מהן בעיני אנשי המלוכה יכולה להיות אנסטסיה אבל…״ עצר מיכאיל וקד קידה קטנה ״אני יודע מי היא אנסטסיה האמיתית… איך לא שמתי לב?! את הרי כל כך דומה לה! זאת אומרת… לך, זאת אומרת… טוב את יודעת למה אני מתכוון״ אני ומיכאיל החלטנו לנסוע מחר לאותה מסבאה שהינו בפעם הקודמת ולשקול יחד מה לעשות, נפרדתי שוב פעם מהזוג וובסטר לפני שאמרו לי משהו ויצאתי לדרך עם מיכאיל. נכנסנו לאותו חדר ששהינו בו בפעם הקודמת, מיכאיל טען שהוא כלל לא התגעגע למקום הזה. ״אז למה אתה פה איתי?״ שאלתי אותו, ״כי אני מוכן לעשות הכל למלכתי הנאמנה!״ אמר מיכאיל בדרמטיות ושלף פרח מלאכותי מהאגרטל שהונח על השיש.
״די מיכאיל תהיה עכשיו רציני… מה אני אעשה?״ מיכאיל התיישב בכובד ראש וחשב. ״תראי… אני חושב שעד כמה שהמשפט הזה קיטשי אני חושב שאת צריכה ללכת עם הלב שלך, ולעשות את מה שהוא אומר לך, את יכולה ללכת עכשיו ולהתחרט, בין כה וכה הם לא יבדילו בינך לשאר השקרניות שיעמדו בתור״ הוא צדק, היה משהו בדבריו… ״אתה צודק… תודה מיכאיל!״ אני צעקתי בהתרגשות וקפצתי לחבק אותו. ״את רוצה שאני אבוא איתך?״ הוא שאל בקול חמים. ״לא, אני מעדיפה ללכת לבד״ ״בסדר..״ הוא לחש וליווה אותי החוצה אל הדלת. ״בהצלחה״ הוא אמר ונתן לי נשיקה על הלחי, הוא רצה לעבור ללחי השני, אבל אז האף שלו התחכך באף שלי, ראיתי את הסומק מציף לו את הלחיים, איך לא שמתי לב עד עכשיו שיש לו עיניים ירוקות? אני הרחתי את הקפה ששתינו בדרך למסבאה, אני חשתי חמימות נוגעת לי בעורף… הידיים שלו נכרכו סביבי… והתנשקנו.