איפה אנסטסיה? – פרק 12: הסוף?

אנסטסיה כשלה ללכת כל הדרך חזרה למסבאה וסרבה לספר למיכאיל את מה שהיא גילתה,
היא לא חזרה להיות אותה אנסטסיה מאז שגילתה את כל הסיפור, היא הייתה חיוורת יותר מפעם היא בהתה הרבה ולא אכלה, היא התעקשה לחזור כמה שיותר מהר לחווה של הזוג וובסטר וכמובן כעבור ימים אחדים מיכאיל החזיר אותה בשלום לחווה, מיכאיל דאג מאוד לשלומה אך לא אמר דבר, וגם ההרגשה שהיא מתרחקת ממנו ומסתירה ממנו משהו גדול יותר ממה שחשב הדחיק אותו והחליט לעזוב את אנסטסיה לזמן מה, הזוג וובסטר קיבל את אנסטסיה בסבר פנים יפות כשחזרה, אך מר וובסטר לא היה מרוצה כל כך מזה שחזרה נטולת שרשרת פנינים על צווארה, היא ניסתה במשך זמן רב להעלים מראשה את מה שרצתה שיחזור, את זיכרונה האבוד, ופתאום הזכרונות שהיא כל כך רצתה לגלות הכאיבו לה עד מאוד, כל הכאב על משפחתה שנרצחה, על התינוק הרך שהולידה עד לפני מספר חודשים, והיא לא יודעת מה הרה גורלו של המסכן, אנסטסיה נמנעה מלקבל משלוחים ממיכאיל כמו בכל שבוע ושלחה במקום את מר וובסטר, מיכאיל שאל את מר וובסטר איפה אנסטסיה אבל הוא לא ענה לה, כך חלפו שבועות רבים של מאבק ומאמץ רק של אנסטסיה להתעלם ולהמשיך אבל היה בה חוסר שקט נוראי.
יום אחד איש על סוס הגיע אל החווה של הזוג וובסטר, גברת וובסטר קיבלה אותו בסבר פנים יפות, היו לו בגדים רשמיים של השומרים המלכותיים של רוסיה, אנסטסיה הציצה מעדן החלון בזמן שהשומר הקריא קטע מנייר קלף אל מר וגברת וובסטר, לאנסטסיה לא היה קשה לשמוע את מילותיו כי דיבר באופן ברור ובקול רם כאילו הוא רוצה שגם חיות החווה יהיו מודעות להודעה.
״כולכם כמובן מודעים אל הטווח הנורא שקרא לפני שבועות ספורים במשפחת המלוכה רומנובה…״ אוי לא… אמרה לעצמה אנסטסיה בליבה. ״לאחר בדיקת הגופות של המשפחה נראה כי גופה אחת חסרה והיא גופתה של אנסטסיה רומנובה, אנו מחפשים כעת את אנסטסיה בכל רחבי רוסיה, המוצא את אנסטסיה יקבל רכוש יקר ערך ופרס כספי ענק, וכמו כן אנסטסיה תוכתר למלכה של רוסיה״ השומר נפרד מהזוג וובסטר ומר וגברת וובסטר נכנסו אל הבית, אנסטסיה העמידה כפני ישנה.
״את קולטת מה זה אומר?״ נשמע הקול הזקן של מר וובסטר בקול שאגה גדולה של התרגשות.
״שששש… תהיה בשקט… אתה תעיר את אנסטסיה״
״את מבינה שיכול להיות שאנחנו מחזיקים בבית את אנסטסיה בעצמה נכון? ואת מבינה כמה כסף נקבל אם נחזיר את אנסטסיה למלכות?״ אמר מר וובסטר בקול שקט,
״בחיים לא תשתנה נכון? אתה חושב אך ורק על הכסף!״
״תחשבי על זה ככה, אם המלוכה הרוסית תגלה שאנחנו מחזיקים את אנסטסיה אצלנו בבית בעצמם, הם יחשבו שהחזקנו אותה פה בכוח או שסממנו אותה ויכניסו אותנו לכלא! תאמיני לי שהכי טוב להחזיר אותה לארמון המלכות, היא שייכת לשם״.
שתיקה ארוכה השתררה, כנראה שגברת וובסטר מצאה עניין במילותיו…
״אולי אתה צודק… אבל אי אפשר ללכת אליה ולהגיד לה שהיא אולי אנסטסיה הנסיכה והיא צריכה ללכת מיד לבדוק זאת, זה לא יאה״.
עוד שתיקה השתררה, אנסטסיה נצלה את ההפוגה של השיחה ועשתה כאילו היא הרגע קמה משנתה. ״בוקר טוב יפתי! אני רואה שממש נוח לך פה על הספה שלנו, הכל בסדר?״ שאלה גברת וובסטר מבודחת. אנסטסיה חייכה, ״הכל בסדר גמור, אני אלך לקחת ביצים מהלול לארוחת הערב״.
אנסטסיה התחמקה מהבית כמה שיותר מהר, היא הרימה את הסלסילה שהונחה ליד פתח הבית ונכנסה אל הלול.
מה היא תעשה? אולי הם צודקים? אולי באמת מקומה הוא בארמון? אבל מצד שני… יהיה לה קשה יותר מפעם למלוך ברוסיה, עם בעלה הרשע והמכוער, יהיה לה קשה יותר ללא המשפחה שלה, ללא אף אחד שיתמוך בה, רק היא ובעלה הדוחה…