battlefield-הקדמה

בבקשה לא ,אל תעשי את זה פנתה בקריאה נרגשת אל עבר החלל הריק ,עיניה אדומות ,נפוחות ,והמבט ,המבט היה אחר ,שונה ,היא ידעה,ידעה שהיא לא תחזור להיות עצמה שוב,לעולם!
הוא לקח איתו הכול ,את שמחת החיים,את הלב שלה ושבר אותו למיליוני רסיסי זכוכית קטנים אך לא היא הייתה לביאה ניסתה לקום להלחם ,לחסום אותו אך הוא תמיד מצא דרך עקיפה לכבוש אותה כל פעם מחדש גם כשרצתה להשאיר עפר ולדרוס אותו ברגליה ,החיוך המתוק ,הקורן שזרח תמיד וכבש את הלבבות שנפלו שבי אחריה מהרגע הראשון ,כל מה שהייתה צריכה לעשות הוא רק לחייך.. ועכשיו עוטף את פניה צל כבד וקודר והיא מרגישה בודדה ,מרגישה שהכול הפך לנטל ,עומס ,כל נשימה שהיא לוקחת מלווה בתקווה אך יאוש גובר מכריע את הכף ושוב חוזר אותו המעגל על עצמו