אין שם בינתיים (: – פרק 2

היא לקחה את ידו ומשכה אותו לכיוון החצר.
"היה נעים להכיר אותך." קרא לעברי כפרידה ופסע ביחד עם הבחורה הזאת אל החצר.
גלגלתי את עיניי, ממש כמו בסרטים,
עד שאני מתאהבת במישהו שגם נראה יפה וגם נחמד- הוא תפוס.

הימים הבאים חלפו במהירות,
אני, כמובן, בודדה,
ג'ייס עם מת'יו,
ואנדרו… נמצא רק במחשבות שלי.
למען האמת, ראיתי אותו ביום אחד, אך הוא חלף במהירות בלי להגיד לי אפילו 'שלום'.
"שכבות ט', י', ו-י'א מתבקשים להגיע להתכנס בחדר האודיטוריום." נשמע קולו של המנהל ברמקולים,
הסתכלתי לסביבתי, כל התלמידים ממשיכים ללכת כרגיל, כאילו לא שמעו כלום.
"מיד!!!" הוסיף המנהל בעצבנות ברמקולים ומיד כל התלמידים רצו אל האודיטוריום.
אני גם רצתי לשם, לפעמים המנהל יכול להיות ממש ממש קשוח ומפחיד,
אני מעדיפה לא להתעסק איתו.
התיישבתי בכיסא הירוק שהכי בצד, בשורה הלפני האחרונה.
"רוזלין?" שמעתי קול של בחור לידי, הסתובבתי אליו,
זה היה אנדרו.
"אנדרו." חייכתי,
הוא התיישב לידי, "איפה אהובתך?" שאלתי בהתפלאות.
"היא עוד מעט תבוא." קרץ לי, "את כבר מתגעגעת אליה?"
"בארור." צחקתי בציניות.
"למה אני לא רואה אותך בהפסקות? אנחנו יכולים להסתובב ביחד בהפסקות." לפתע אמר, מסתכל עליי מקרוב יותר.
"אז.. אממ.. אין בעיה, נסתובב ביחד בהפסקות." חייכתי חיוך מאושר.
מימיני פתאום באה חברתו, "היי ילדה." היא נעצה בי מבטה עם עיניים מכווצות.
"קוראים לי רוזלין." תיקנתי אותה ברוגז מאופק.
"טעית, קוראים לך מכוערת."
"לפחות אני לא-"
רציתי להמשיך, אך המנהל קטע אותי,
"תלמידים יקרים, עוד כשבוע, קצת יותר, יתקיים הנשף השנתי שלנו של שכבת י'- י'א ו-י'ב.
השנה, נושא הנשף יהיה נשף מסכות." המנהל אמר, לפעמים שולח מבטים אל הפתק שמחזיק, "אנו מצפים לכולם שיבואו וישמחו ביחד איתנו. הנשף יחול ביום שני, העשרים ושלוש לפברואר, משעה 19:00."
המון מחיאות כפיים, במיוחד מכיוון הבנות, נשמעו.
וגם מכיוון חברתו של אנדרו, היא ממש התרגשה.
אך אנדרו גלגל עיניים מתגובתה המוגזמת.
"וכמה ימים אחרי הנשף, בדיוק בעוד כשבועיים נצא כולנו, ככל שנה, לטיול שנתי." הוסיף המנהל.
מחיאות כפיים סוערות נשמעו, ואף שריקות מחרישות אוזניים,
או שזה רק בגלל שגם אנדרו שרק? והוא יושב ממש לידי?
"לא ידעתי שאתה כלכך חובב טיולים שנתיים." צחקתי לעצמי,
"חכי חכי, טיול שנתי איתי זה הדבר הכי כיף שאת יכולה לדמיין לעצמך."
"אתה כלכך נשמע ילד בן שלוש," המשכתי לצחוק, הפעם יותר בקול, "זה מה שמעניין אותך? טיולים שנתיים?"
"את עוד תראי," אמר כמתכנן מזימה, "את עוד תראי.."

"זה לא נכון!" אנדרו התנגד לדבריי, "אין לי תחתונים של בובספוג! זו סתם שמועה."
המשכתי לצחוק בקול רם,
"אין לך הוכחה אפילו!!!!" המשיך להתכחש,
"אז אתה מודה שיש לך?" תפסתי אותו, אני אוהבת שהוא מתעצבן.
"אוף נו." הנמיך את קולו, "תפסיקי."
הרמתי גבה,
"טוב, אני מודה, יש לי תחתונים של בובספוג. אבל אימא שלי קנתה לי! היא חשבה שאני אוהב אותו!"
"עכשיו אני מרוצה." חייכתי,
מחבקת אותו.
"בואי." הוא משך אותי לכיוון השיחים הדוקרניים, השטח שהכי לא אהבתי בכל בית הספר.
עברנו אותם בזהירות, התקדמנו לכיוון עץ גדול, ומסביבו דשא.
"זה המקום שאני הכי אוהב להיות בו."
"אני מעולם לא הייתי במקום הזה.." מלמלתי, סוקרת את המקום בעיניי.
"אף אחד לא היה במקום הזה, חוץ מכמה אנשים." אמר, מסתכל עליי ומיד מחייך.
"למה אתה מחייך?" מיד הסתרתי את פניי בביישנות,
בואו נגיד שהביטחון שלי הוא לא בשמיים.
"הגומות חן שלך.. כלכך יפות.." הוא מסתכל עמוק אל תוך עיניי, קרוב אליי יותר מהרגיל.
שתקתי, הסתכלתי לרצפה, "יש לך חברה." הזכרתי לו במבט קודר.
אנרו נאנח, "עד הטיול השנתי, אני מבטיח לך, שאני נפרד ממנה. ואנחנו נהיה ביחד." הבטיח לי,
עיניו התכולות נוצצות.
הנהנתי, מחייכת מעט, לפחות אני יודעת שזה הדדי.

"הי, שמנו לב שאת מסתובבת עם ההוא מכיתה י'א, הוא חבר שלך?" ג'ייס פתאום שאל אותי בכיתה, לפני שהמורה באה, לידו מת'יו.
"ידיד." עניתי בפשטות, לא מתרגשת.
"פשששש.." הם החליפו מבטים ביניהם, מתאפקים לא לצחוק.
"ואתם יודעים מה אני שמתי לב? אתם מסתובבים הרבה מאוד יחד, נראה כבר שהעיניינים מתחממים." החזרתי להם, מגחכת.
הייתה שתיקה מתוחה ביניהם, מנסים לא להתייחס לזה.
"חמודים שלי," צבטתי את לחייהם, "שיהיה במזל טוב."

ביום ראשון בצהריים, מיד אחרי בית הספר,
אנדרו, חברתו שמסתבר שקוראים לה אנאלי, נילי שהיא חברה של אנאלי, ואני כמובן, יצאנו להסתכל על שמלות לנשף.
"למה אתה רוצה שאבוא? אני לא קשורה אליכם." אמרתי לאנדרו כשביקש ממני לבוא.
"נוו.. יהיה משעמם עם אנאלי ונילי, הם יסתכלו על השמלות, ומה אני אעשה אז? אסתכל על הקירות?" ניסה לשכנע אותי, "וחוץ מזה, את גם צריכה שמלה."
"תסתכל על התחת היפה שלהן." גיחכתי ומיד עשיתי פרצוף חמוץ.
"אני מסתכל רק על התחת היפה שלך."
"לא תודה." אמרתי מיד, מנידה את ראשי.
"סתם סתם." חיבק אותי, "אני לא מסתכל על תחת של בנות, רק על תחת של בנים."
"טוב בוא נעביר נושא, אתה מתחיל להלחיץ אותי." אמרתי בלחץ מזויף.
"את באה איתי וזו לא שאלה." החליט, לסיכום.
"בסדר." הסכמתי ללא ברירה.
והנה אני עכשיו, נילי ואנאלי מודדות שמלות, ואנדרו.. הוא מודד חליפה.
נטש אותי.
אני יושבת על כיסא יוקרתי בחנות יוקרתית, משועממת.
החלטתי לקום, פסעתי לכיוון אנדרו.
"משעמם לי." אמרתי לו במיידיות.
"למה את גם לא מודדת שמלות?" שאל אותי, מופתע.
"אני לא לובשת שמלות וחוץ מזה, אתה באמת חושב שאני אקנה משהו מהחנות היוקרתית הזו? הם מוכרים שמלות במיליון דולר!"
"את חייבת שמלה לנשף!"
"ומי אמר שאני הולכת לנשף?"
"אני. עכשיו לכי לבחור שמלה, אל תחשבי על הסכום שלה כרגע." הוא דחף אותי לכיוון השמלות.
נאנחתי והסתכלתי על השמלות,
אחת לבנה קצרה, מעל לברכיים – לא.
השנייה ארוכה, בצבע שמנת, סטרפלס – לא.
השלישית בצבע אפור, גם ארוכה, עם כפפות ארוכות לבנות שמגיעות עד למרפק – לא.
פלטתי אנקת ייאוש,
"מכוערת? תביאי לי את השמלה הקצרה." אנאלי ביקשה ממני בהתחצפות.
"קראת לי?" שאלתי, משחקת את עצמי תמימה.
"כן. אמרתי 'מכוערת' אז זה אומר שקראתי לך." צעקה בחוסר סבלנות,
"אבל לא קוראים לי מכוערת, נראה לי שהתבלבלת." חייכתי אליה,
"אוחחח, רוזלין, תביאי לי את השמלה." אמרה בהכנעה.
הושטתי אליה את השמלה הקצרה, "כלכך קשה?"
"כן." השיבה בכעס, "מאוד."
כשסוף סוף יצאנו מהחנות, בערך שעה אחרי שנכנסנו, הסתובבנו בין החנויות,
בעיר הגדולה, ניו יורק.
כבישים סואנים, המון מרכזי חנויות, שלטי חוצות שעליהם משודרת פרסומת של איזשהו בושם או חנות בגדים,
והמון בניינים גדולים
"אני מאוד כועס שלא בחרת לך שמלה." אנדרו אמר לי בכעס,
"כל השמלות שם נראו מגוכחות. מצטערת." הרמתי כתפיי.
"אם את לא תקני לעצמך שמלה, אני אצטרך לקנות לך." אמר בטון מאיים, "ואל תסמכי על בחירת הבגדים שלי."
צחקתי והנהנתי בהסכמה תוך בעודי סוקרת את בגדיו, מכף רגלו עד ראשו.
המשכנו להסתובב ברחובות, נכנסנו לעוד חנות.
היא יותר זולה המקודמת. שיט, עכשיו אין לי יותר תרוצים למה לא לקנות שמלה.
"עכשיו אני אהיה צמוד אלייך, ואני אעזור לך בבחירת השמלה." אנדרו חייך אליי חיוך ניצחון.
"בסדר. בסדר."