אין עדין שם אבל תתנו רעיונות (פרק ניסיון)

הסתכלתי על האנשים עם המסכות כרגיל ידעתי מי
כל אחד מהם ומה אישיותו האמיתית תמיד ראיתי דרכם
דרך כול האנשים האלה אף אחד מעולם לא הצליח לשטות בי
חשבתי בזמן שעמדתי על המרפסת והסתכלתי על כולם ממנה
ולפני ששמתי לב עיניו ננעצו בשלי זוכרים שאמרתי שכולם כמו ספר
פתוח בשבילי טוב אז הוא היחיד שמרגיש כמו כספת טיטניום נעולה היטב
וזה די נחמד כשיש אתגר לפעמים, חשבתי בעודי יורדת במדרגות ומקללת
על השמלות שאחותי מחריכה אותי ללבוש לנשפים, למרות שאחותי תמיד
רוצה שאני אלבש שמלות היא אומרת שזה מה שנסיכה צריכה ללבוש,וכן
אני נסיכה ומרות שאני כנראה בחיים לא אהיה מלכה אלא אם כן אחותי
תוותר על הכתר שלה "היי קתרין לפני שאת יורדת לנשף תדאגי שהעדשות עליך"
אמרה אחותי כרגיל, היא ואבי עבדו קשות בשביל שעיניי האמיתיות לא יראו לאיש
אפילו לא למשרתים, אני מניחה שמשפחתי לא רצתה שידעו שהנסיכה הצעירה לא
מושלמת ושיש להזַ‏גְ‏‏דָ‏‏‏‏‏‏‏ן דבר שברוב המקרים עובר בתורשה אך מעולם לאיש במשפחת
המלוכה לא היו כאלה וחשיפתם יכולה לחשוף סודות מכאיבים וכמובן שיש גם
את האפשרות שזה קראה לי בתאונה אך צבע עיניי לא יוכל להיות מוסבר בעזרת תאונה
מכוון שעיני האחת זהובה והשניה אדומה כדם ולרוב אני לובשת עדשות מגע אשר צבען ירוק
וכמובן שאני לובשת אתך עכשיו מכוון שאסור לי אפילו לצאת מן חדרי בלעדיהן טוב זה לא חשוב
אז זוכרים שתלוננתי על שמלות הנשף הובכן עכשיו אני לובשת שמלת נשף תכולה לא ממש נפוחה
אשר מגיע עד הריצפה למזלי הצלחתי להיתחמק מנעילת נעלי עקב "היי קאתרין" אמר לוק(זה
שהוא כמו כספת) "שלום לוק" אגב שכחתי להגיד לכם לוק הוא חברי טוב ביותר וגם היחיד
"אז מה שלומך הערב?" שאל לוק"כמו בכול נשף זאת אומרת אני מעדיפה להישאר בחדר ולקורא"
אמרתי לו אני לא יודעת למה אבל אני פשוט מדברת איתו בגלוי"קאתרין בואי לפה בבקשה"
אמר אבי "אני באה" אמרתי בעודי מפלסת את דרכי אל קדמת האולם "קאתרין, תכירי זה ג'ונתן"
אמר אבי והצביע על הנער שעמד לידו הוא היה בן 18 כנראה גדול ממני רק בשנתיים
"הוא הארוס שלך" אמר אבי באגביות גמורה "מתי התכוונת לספר לי על כך?" שאלתי
את אבי בחוסר עניין ידעתי שברגע שאפלוט כמה מילים קטנות לא רק שהוא לא יהיה הארוס שלי
אני גם לא אראה אותו בחיים "אחרי שדאגתי שאין פה שום סיכוי לתחבולות הקטנות שלך"
אמר אבי "רגע, זאת אומרת שאתה רציני?" שאלתי אותו בעיניים כול כך גדולות שעוד שניה
העדשות יפלו לי מהעיניים "כן ואגב אתם עוזבים תחף ומיד הנה המזוודה שלך ותהני עם ארוסך"
אמר אבי בעודו דוחף אותי אל הכירכרה שעמדה מחוץ לארמון