אין לי דבר לאבד-פרק שלישי
נעמדתי על גזע העץ הכרות אשר
היה פחות או יותר באמצע קרחת היער
ושם עמדתי וחיכיתי
שמעתי כיצד הצעדים מתקרבים
אל עברי
אך זה לא גרם לי להרגיש מפוחדת
הרגשתי כאילו אני יכולה לעשות הכול
כאילו לא משנה מה יבוא
אני אוכל לנצח זאת.
שני אנשים יצאו מבעד לעצים
אחד מכול צד שלי
ושמעתי את צעדיו של עוד אחד
נעצרים מאחורי,
לשני האנשים מצדדי
אי אפשר לקרוא בשם שונה
מאשר זוג נערים האחד היה אולי בן 18,
היו לו עיניים כחולות כשמיים
ושיער חום,
הוא נראה קצת כמו איש שפעם הברחתי
מהאזור הזה,
הוא נראה צמא לדם, למוות, ולכאב.
השני היה אולי בתחילת שנות העשרים לחייו
היה לו שיער חום-שחור ועיניים ירוקות כהות
הוא היה גבוה במיוחד ומוצק
"תירגעי, אנחנו לא רוצים לפגוע בך"
אמר הנחש אך קולו רמז שלא תהיה לו
בעיה להרוג אותי ועל כך הצביעו גם
הסכינים אשר הוא וחברו החזיקו הם נראו מרושעים למראה,
הם היו מעוקלים כמו בחיוך קפוא והיה אפשר לראות עליהם שרידי דם
מתחתי חץ בקשת ובדקתי את האפשרויות שיש לי
אך לא היה לי זמן רב לחשוב מכוון שכמה שניות לאחר שמתחתי את
החץ, האיש אשר שהיה בשיחים עשה את אותו הדבר
ולפני שהבנתי מה קרה הסתובבתי וירדתי על הבירכיים
ושיחררתי את החץ לעבר האדם בשיחים,
זעקת הכאב סימנה לי שפגעתי במטרה
הסתובבתי חזרה אל האיום המיידי
אך נראה היה שהם שכחו ממני, הנחש נראה כאילו
לא פגעתי באיש אשר נמצא מאחורי, אלה פגעתי בו.
החלטתי שזה הספיק לי חוץ מזה אני לא זקוקה עכשיו
לרגשות אשם, יש לי מספיק מאלו גם ככה
אך הייתי חייבת להגיד דבר מה
אימצתי את כול הריסון העצמי שלי והתחלתי לדבר
"הוא לא נפגע קשות ובעוד זמן מה אתם תוכלו לחזור ולנסות להפחיד אנשים,
טך זיכרו תחזרו לפה פעם נוספת, ולא אוכל להראות את אותה מידת הרחמים"
אמר בקול קפוא כקרח "רחמים?!?"צעק האיש אשר נראה כבן עשרים
"הוא עשוי להיות מת!"הוא אמר "אם כך אולי כדי שתלכו לבדוק מה קורה איתו,
חוץ מזה איש עוד לא מת מחץ בודד בכתף"אמרתי להם"אה לא, רגע,
אני מכירה מישהו שדווקא מצא את מותו בדרך הזאת"אמרתי"זאת אומרת
הכרתי מישהו כזה"אמרתי וצחוקי היה כול כך קר שראיתי צמרמורת עוברת בגופם
תגובות (0)