אין כניסה פרק 6+7 (ספיישל ;) )

– פרק 6 –
"אתה חושב שהיא כאן?"
"מי?"
"ק…קייט", גימגמתי במבוכה, אריק גיחך,
"את ממש נהפכת לפרנואידית, איך קייט יכלה להגיע לכאן אם רק אתמול ראית את הכתבה על הדירה שלך? וחוץ מזה, את אמורה לעזור לה, לא לפחד ולברוח ממנה!", הרגשתי את האודם על פניי,
"כן… אבל…" רציתי לקבור את עצמי, הסתכלתי על הריצפה ובעטתי באבנים קטנות, אריק שקלט את מבוכתי העביר את נושא השיחה והחל לפטפט, כניראה על כל מה שעלה לו באותו רגע במוחו.
כעבור הליכה של כשלוש שעות הגענו תשושים לקורק ונכנסנו לאכסניה הקרובה ביותר שמצאנו, נפלתי על הספה עם כל בגדיי ונירדמתי ברגע שעצמתי את עיניי.
* * *
פקחתי את עיניי בבהלה לקול טריקת הדלת, קמתי בזהירות והעפתי מבט לסלון, אנה ישנה שם ואפילו לא זזה, עברתי ליד הספה עליה ישנה ונכנסתי למטבחון, שם עמדה עם הגב אליי בחורה בגובה ממוצע עם שיער שחור גולש, כשהיא הסתובבה לעברי בחיוכה הכובש לא יכולתי שלא לזהות אותה- זאת הייתה קייט.
עמדתי שם נטוע למקומי במשך כמה שניות, היו לי כל כך הרבה שאלות לשאול אותה אך ברגע שפתחתי את פי היא סימנה לי באצבעה להיות בשקט. לא ידעתי למה הקשבתי לה ופשוט עמדתי שם מבלי לומר מילה אבל לא יכולתי להתנגד לזה. קייט התקרבה ולשה באוזני, פערתי את עיניי בתדהמה אך הרגשתי שאני חייב לעשות כדבריה, כאילו מישהו מכריח אותי לעשות זאת ולי אין שום בחירה. קייט חייכה בסיפוק ושניה לפני שהלכה הפטירה "אה, ואתה לא זוכר שום דבר ממה שהיה כאן עכשיו, נכון?" , הינהנתי בצייתנות וחזרתי לישון ללא אף תחושה, כאילו חור שחור בלע את כל מה שהיה שייך לי- רגשות, מחשבות, ואפילו… את הבחירה.
* * *
התעוררתי לקול מנגינה קלאסית שהתנגנה בחדר, הצצתי לשולחן בסלון וראיתי ארוחת בוקר מפוארת ו…זוג נרות מרצדים שטים בצלוחית מים במרכז השולחן, ליד השולחן ישב אריק כשהוא מחוייך ולבוש בקפידה, מה קרה לו? אריק אף פעם לא היה טיפוס רומנטי, במיוחד לא איתי…
ניגשתי לשולחן וכיביתי את הנרות "עשית לי ממש בחילה, אני לא חושבת שאני אוכל לאכול עכשיו משהו" אמרתי הגיחוך והלכתי להתארגן. כשחזרתי לסלון עדיין התנגנה מוסיקה קלאסית מחרידה (לדעתי לפחות), הוצאתי את הדיסק מהמחשב של אריק והשלכתי אותו לכיוונו
"אם אתה רוצה לשמוע את זה, שים אוזניות!" אמרתי בזעף ואריק, אריק רק המשיך לחייך ולנעוץ בי מבטים. כשהתחלתי לארגן את התיק שלי אריק אמר (עדיין מחוייך!)
"אכפת לך אם אני אנהג הפעם?"
"האמת שכן, מאוד אכפת לי, אני בכלל לא חושבת שאתה יכול לנסוע במצב… הזה" אמרתי והצבעתי על השולחן, "נו באמת, מישהו חייב לפנק אותך בארוחת בוקר טובה ובנהג פרטי פעם בחיים, לא?" אמר אריק תוך כדי שהוא לוקח את התיק שלי ומוציא ממנו את המפתחות של האוטו, "לא נראה לי…"
אריק תפס את ידי ומשך אותי בעדינות החוצה, לא היה לי כח להתנגד, שיסע עם זה עוזר לו…

-פרק 7 –
הרמתי את עיניי מהספר שהייתי שקועה בו, הנסיעה הזאת הייתה יותר מידי ארוכה,
"אריק, אתה לא שכחת לאן אנחנו נוסעים, נכון?", אריק צחק,
"איך אני יכול לשכוח כשאת מזכירה לי את זה בכל דקה פנויה?"
"כן, אז למה הנסיעה לוקחת כל כך הרבה זמן?" אמרתי בחוסר הבנה
"עוד מעט תראי, אני עושה לך הפתעה קטנה…"
"מה??!!" אריק ממש התחיל להרגיז אותי, "להזכירך, קייט מסתובבת עם חרב קטלנית, לך תדע איפה, ואתה מארגן לי הפתעות??", אריק גיחך בתגובה ואמר בשלווה
"את סתם בלחץ, חוץ מהדירה שלך, וגם לא בטוח שזאת היא, קייט לא עשתה כלום! מאז שיצאנו אני כל הזמן בודק בחדשות ואין שום דבר מיוחד שיכול להיות קשור בקייט, את ממש חייבת להרגע…"
"תעצור את המכונית עכשיו!", אריק צחק בקול כאילו סיפרתי לו את הבדיחה המצחיקה ביותר ששמע בחייו, הסתכלתי החוצה, היינו באמצע כביש מהיר ולא היה שום סיכוי לעצור,
"תעצור בהזדמנות הראשונה שלך, שמעת??" אמרתי בעצבים והמשכתי להסתכל בחלון,
"מה זה יעזור לך, את גם ככה לא מכירה את האיזור ולא צוכלי להגיע לבלארני בלי GPS..", אריק הפתיע אותי יותר בכל מילה שהוסיף, אולי עדיף לשתוק? "מ…מה זאת אומרת??? איפה ה GPS?"
אריק הרחיב את חיוכו (שהפך להיות מטופש להחריד) ואמר
"השארתי אותו בדירה, אני לא צריך אותו..", הרגשתי כבולה, באמת לא יכולתי לעשות דבר, למה הוא עושה את זה??
אחרי שעה של נסיעה שקטה מיוחד (לא הסכצתי לאריק בשום אופן להפעיל מוסיקה, מי יודע מה הוא ישים הפעם…) נכנסנו לשביל שלצידו השתרע כר דשא ענק וירוק
"הגענו!" אמר אריק בסיפוק ויצא מהרכב,
"אני נשארת כאן!" אמרתי בעקשנות, הוא הרי לא יכריח אותי לצאת…(רגע, הוא לא?)
"בואי כבר, אל תיהי כזאת קשה" אמר אריק ופתח את הדלת מהצד שלי,
"לא, אין סיכוי, אם אתה רוצה תלך לבד!"
"תראי, אני יוצא אז אני לא רואה הבדל אם תשארי כאן או שתצאי", הוא כל כך צדק שזה הרתיח אותי
"אבל אנחנו צריכים להגיע לבלארני!!" , אריק שילב את ידיו,
"בלארני לא תברח לנו לשום מקום וגם ככה לא נשנה הרבה אם ניסע עכשיו או עוד שעה" ועוד לפני שסיים לדבר תפס את ידי ומשך אותי החוצה
"אוקי, אוקי, אני באה אבל בוא נגמור עם זה מהר".
אריק הוביל אותי לאורך השביל וכשעברנו גיבעה קטנה ניגלה לעיננו נהר גדול ורחב שמעליו עובר גשר, אחרי הגשר אפשר היה לראות שרשרת מסעדות יוקרתיות.
"אתה לא רציני- ללכת למסעדה? עכשיו?!", אריק התעלם ממה שאמרתי והמשיך לגרור אותי לכיוון הגשר, עברנו את הגשר (שמסתבר היה יותר ארוך ממה שהוא נראה לי מהגיבעה) והתחלנו לצעוד לאורך שדרת המסעדות,
"הנה, בואי נאכל כאן" אמר אריק ונכנס לאחת המסעדות שהשקיפו לנהר
"אריק, לא מזמן אכלת באכסניה, אתה כבר רעב שוב?", אריק הצביע על השעון שהיה תלוי על הקיר,
"1. כבר עוד מעט הזמן לארוחת צהריים 2. את לא אכלת כלום מהבוקר", הריח שהתפשט במסעדה הזכיר לי עד כמה אני רעבה, ניגשתי לדלפק והזמנתי טוסט עם סלט, יצאתי החוצה מבלי להביט על אריק והתיישתי ליד אחד השולחנות שעמדו שם. אריק התיישב מולי לאחר שהזמין לעצמו קפה, הוא הסתכל עלי במבט בוחן ואז אמר
"אני חושב שהגיע הזמן שנדבר על זה", לא הבנתי
"על מה?", אריק הרצין ולא הוריד את עיניו מעיניי
"על מה שקרה אז, מה שבעצם גרם לנו להפרד…", בקושי הצלחתי לבלוע את מה שאכלתי,
מה לעזאזל הולך פה??!!!!