אין כניסה פרק 4

התעוררתי בבוקר שלמחרת בקושי, אריק כבר היה ער וישב כהרגלו מול המחשב
"סוף סוף קמת, הגיע הזמן! עוד רבע שעה ארוחת הבוקר מסתיימת", חיפשתי במזוודה את משחת השייניים שלי ,"אתה לא צריך לחכות לי". אריק גילגל את העיניים
"אל תיהי רעה כל כך, אנחנו עובדים ביחד!"
"אני חושבת שהבהרתי די ברור שאני עובדת לבד", אריק חייך
"לכי להתלבש כבר, נשארו רק עוד 10 דקות". האדיבות הפיתאומית שלו הרתיחה אותי אבל הייתי רעבה.
התארגנתי במהירות וירדתי עם אריק לחדר האוכל. תוך כדי העמסה לצלחת שלו אריק הפטיר
"חקרתי אתמול על המקום הזה שאמרת- מבצר הבלארני, למה את צריכה כח שיכנוע? לשכנע את קייט להתנהג יפה??", כמעט נחנקתי, לא תכננתי לספר לו את התכניות שלי אבל גם לא יכולתי להסתיר ממנו יותר, "בעיר קורק יש טירה שנקראת 'טירת בלארני', בראש המגדל ישנה אבן שתושבי המקום מאמינים שמי שמנשק אותה זוכה לכח שיכנוע ולמזל", הרמתי עיניים כדי לראות את התגובה של אריק,הוא לא היה נראה מופתע, "כן, את זה כבר קראתי, אבל מה זה קשור לעינייננו?", סיפרתי לו על החרב וחיכיתי להתפרצות מצידו, שיכעס או שיאשים אותי על כך שעשיתי מהחברה שלו שפן ניסיונות, אבל הוא לא הגיב.
הוא אכל בשתיקה את ארוחת הבוקר שלו וחיכה שאני אסיים. לא הבנתי למה הוא מבליג כל כך ועוד יותר למה הוא נשאר אדיש לתגלית שלי שגרמה לקייט לצאת מדעתה, אבל מה שזה לא יהיה, זה גרם לי להרגיש הקלה, ממש לא רציתי להתחיל את היום במריבות והאשמות שגם ככה לא חסרו לי.
"אנחנו צריכים רכב", אמרתי כשיצאנו מחדר האוכל
"אוקי, אני אסדר את זה, אבל את דואגת לתשלום, כן?" הינהנתי, רוקנתי את כל החסכונות שלי (והיו לי הרבה) על הנסיעה הזאת וגם אריק עזר לי לממן חלק מהדברים, ומכונית הייתה חלק מהעיניין.
עליתי לחדר כדי לארגן דברים לנסיעה שלי לקורק אלא שאז ראיתי על הצג של המחשב של אריק תמונה שגרמה לי להזדעזע – בתמונה הייתה נראית הדירה שהשכרתי ללימודים , או יותר נכון מה *שנשאר* ממנה.
כל הרהיטים היו שבורים ומפוזרים על הריצפה. התקרבתי יותר, קראתי באיטיות ובאימה את הכתבה שהייתה כתובה מתחת, "… כנראה שגנבים אגרסיביים במיוחד פרצו לבית, המשטרה עדיין בודקת את המיקרה….", חזרתי להתמקד בתמונה, היה אפשר לראות על השולחן שלי קלסר אחד שהיה פתוח בדף מסויים אבל התמונה לא הייתה ברורה מספיק ולא הצלחתי לזהות את הדף. עמדתי כך מול המחשב המומה כמה דקות כשלפתע הרגשתי שמישהו עומד מאחורי – אריק. בקול חנוק מעט אמרתי לו
"חייבים למהר",
"האוטו בחניה של המלון", אמר תוך כדי שסגר את התיק שהתחלתי לארוז.