אין כניסה – פרק 13

הגיע הזמן, אה? חחח….
סורי על שלקח לי כל כך הרבה זמן, פשוט לא הייתה לי השראה בגרוש (וגם עכשיו אין לי.. >__<)
מקווה שלא התייאשתם עדיין ממני :)
***
ניסיתי להעלות רעיונות אבל אף אחד מהם לא היה רלוונטי, בכל אחד מהרעיונות היה פרט שלא הסתדר לי, שהיה בלתי אפשרי ואז היכה בי זיכרון אחד שגרם לי לרוץ אל אריק ולשאול אותו במהירות
"אתה זוכר שסיפרת לי בהתחלה שקייט באה אלייך?" אריק הינהן באיטיות "ואמרת שהיא הלכה אחרי שעשית משהו", אריק הירהר "אני לא זוכר…", התקרבתי אליו באיום וסיננתי "אם אתה לא רוצה להשאר ככה כל החיים אני מציעה לך להזכר!", אריק העביר את משקלו מרגל אל רגל "כל מה שאני זוכר זה שמזגתי לעצמי כוס מים וכשהסתובבתי היא הלכה…", "זהו זה!!" צעקתי באושר ורצתי בחזרה למזוודות שלנו, הוצאתי משם בקבוק מים והתחלתי לרוץ בחזרה, אם בעזרת האש חיברתי בין קייט לחרב אז בעזרת מים אפשר להפריד בינהם! נראה לי…
ברגע שהתקרבתי לקייט פתחתי את הבקבוק ושפכתי עליה את כל תכולתו, קייט מיצמצה בפליאה ואחר התרוממה ממקומה, "הו, תודה על זה, זה באמת מעצבן להיות קשורה לחרב, עכשיו אני יכולה להגיע לקטע היותר מעניין של התכנית שלי" ובהינף יד היא פיזרה על אריק עפר מתוך השקית שהיא החזיקה. אריק ניער את ראשו וגיחך "מה זה היה אמור לעשות?" קייט נלחצה ופסעה באיטיות אחורנית "זה לא עובד…" אריק תפס את קייט ושאל באיום "מה לא עובד קייט? מה הסיפור?" קייט בלעה את רוקה "היו לי כוונות טובות, באמת…", "אני חושבת שאת צריכה להסביר לנו כמה דברים" אמרתי והתיישבתי על הקרקע, מיילי התיישבה מיד אחרי ולבסוף גם אריק וקייט, "אני מצטערת" אמרה קייט והשפילה את מבטה, "ועכשיו את גם תספרי לנו למה" אמר אריק בעצבים, קייט נמנעה מלהסתכל על אריק ופנתה אליי "אני אוהבת את אריק ולכן הפרדתי בינכם, אני יודעת שזה אנכי אבל…", "לפחות את יודעת את זה.." פלט אריק, "בלי הערות ביניים אריק" אמרתי בלחש, אריק השתתק באחת. "אבל אחרי שכבר היינו חברים ראיתי שהוא לא הפסיק לאהוב אותך, שהוא בקושי מתקרב אליי" נעתי בחוסר נוחות, השיחה הזאת ממש לא במקום אבל הייתי חייבת להבין מה קרה, המשכתי להקשיב בריכוז "ואז ראיתי באחד המדפים של המחקרים שלך על העפר ממעמקי מערת הידיים…" עכשיו ההכרה היכתה בי, איך זה לא עלה לי מיד?? "עפר האהבה!" אמרתי והתפרצתי בצחוק, כולם הסתכלו עליי בתמיהה ואני ניגבתי את הדמעות שעלו בעיניי מהצחוק הממושך
"היה לי מחקר דיי רציני על עפר האהבה שנמצא עמוק בתוך מערת הידיים, למעשה בסוף גיליתי שזה רק מיתוס אבל לגמרי שכחתי להוציא אותו מהקלסר…." קייט הסתכלה עליי במבט מזוגג ואחר קמה ממקומה "אני מצטערת" והחלה ללכת באיטיות בחזרה, אריק קם ממקומו במהירות "לאן את חושבת שאת הולכת בכזאת קלות??" קמתי גם אני ועצרתי אותו "אריק, תן לה ללכת!" אריק התנשם בכבדות
"לא אחרי מה שהיא עשתה לי!" הבטתי ישר בעיניו, יכולתי לראות אותו מתכווץ, "אחרי מה שעשית לעצמך אתה מתכוון…" עמדנו קרובים אחד לשני, יכולתי לחוש את נשיפותיו המהירות על פניי, אריק לחש בכאב גלוי "אם לא הייתי אוהב אותך באמת הייתי בוחר בכל דרך אחרת, לאו דווקא בדרך כזאת, את חייבת להאמין לי, אני אוהב אותך!" שמעתי את מיילי לוחשת בקול "תסלחי לו!"
התרחקתי ממנו והתחלתי לצעוד לכיוון הנגדי, לסלוח לו? איך?? איך אני יכולה?, שמעתי את אריק קורא בשמי אבל המשכתי ללכת כשדמעות מציפות את עיניי, האם לפתוח לו את הדלת שחרטתי עליה באותיות ענק 'אין כניסה'? האם אתן לו לחזור שוב ולהכנס לליבי?
אריק השיג אותי ותפס בידי, הסתובבתי אליו באיטיות כולי רועדת מבכי, אריק ניגב באיטיות את פניי ואז עטף אותי לחיבוק מוחץ, לא התנגדתי, גם כאשר הוא הידק את שפתיו לשלי,
נתתי לו להכנס, להכנס למקום שאף אחד אחר לא יכול היה להכנס
לליבי.