אין כניסה – פרק 11

"הי מיילי..", אריק גיגל את עיניו, הוא אף פעם לא הבין איך אני יכולה לחיות באותה דירה עם מיילי, אבל בשבילי היא הייתה חלק מהמשפחה…
" 'הי מיילי'? זה מה שיש לך לומר?! שורפת לי חצי מהחדר, נעלמת לשבועיים, מיד אח"כ פרצו לנו לדירה ועכשיו אני מגיעה ואני רואה אותך כמעט מתנשקת עם החבר של החברה הכי טובה שלך!!"
הייתי יכולה להתערב שהיא לא נשמה בין המילים
"מיילי, אני כל כך מצטערת, אני יכולה להסביר הכל אבל אני לא חושבת שתביני…" (סתם לפרוטוקול- מיילי בלונדינית…) מיילי עשתה פרצוף נעלב ויכולתי להשבע שאם אריק היה יכול הוא היה דופק את הראש בקיר,
"אל תדאגי, אני טסה מחר שוב כך שלא תצטרכי לסבול אותי עד שאני אחזור…." מיילי קפצה עליי וניענעה אותי בטירוף ,
"את מספרת לי עכשיו ה-כ-ל, את שומעת??", וואו, וואו, תרגעי!" התערב אריק והפריד ביננו, הבלעתי אנחה וסיפרתי למיילי את כל ה"סיפור" , מיילי הקשיבה לי בעיניים פעורות ולבסוף אמרה בהתרגשות
"אז החרב הקסומה קיימת???" ,אני, ואריק אחריי, פרצנו בצחוק מתגלגל
"כן.. משהו כזה.." מיילי הסתכלה על שנינו בבילבול ואז התנערה באחת ואמרה בהחלטיות
"גם אני טסה!",
"לא מיילי…" לא רציתי לסבך עוד מישהו, אריק הספיק לי בהחלט…
"ואם אני אממן לכם חצי מהכרטיסים שלכם?" מיילי חייכה חיוך רחב כשראתה את הפליאה שהסתמנה על פנינו,
"את הטיסה שלי אני אממן בעצמי ואת שלכם אני אקח מאבא שלי, אני אבקש ממנו כרטיס אחד בשבילי ואני אתן לכם חצי לכל אחד!" רק שתבינו, המשפחה של מיילי מאוד עשירה וכל פעם כששאלו אותה למה היא משכירה איתי דירה היא ענתה "זה מגניב!", האמת שאף פעם לא הבנתי את זה, מה מגניב בלהשכיר דירה עם מישהי שכל הזמן יושבת מול המחשב וחוקרת אגדות עתיקות?? לכו תבינו…
אוקי, את בפנים" אמר אריק ופנה להזמין כרטיס נוסף,
"אריק!" אמרתי בתוכחה גלויה, אריק הסתובב ואמר כאילו זה מובן מאליו
"מיילי ילדה גדולה, אם היא רוצה לבוא, שתבוא, ככה לפחות לא נסתבך עם כל הקטע של הכסף…",
"אבל זה מסוכן!" , פניתי למיילי
"זה לאו דווקא יקרה כמו בסרטים, אי אפשר לדעת מה היא יכולה לעשות!",
מיילי התרצנה ואמרה עם יד על הלב
"אני יודעת, אבל אני רוצה לעזור לכם, אני לא אפריע- מבטיחה!", נאנחתי (בפעם המיליון להיום) והינהנתי בהסכמה, מיילי קפצה עליי (שוב!) וחיבקה אותי בחוזקה,
"תודה!! אני מבטיחה לא להפריע לכם בפעם הבאה שתתמזמזו לכם…אוווץ'!", דחפתי לה מרפק לצלעות, אריק גיחך ואמר
"אכפת לכן לריב אח"כ, אנחנו צריכים להתארגן!", מיילי רצה ודחסה עשרות בגדים, לקים, נעליים וכל מה שנקלע בדרכה למזוודה שלה ואני נעמדתי מול החלון אחרי 5 דקות של התארגנות, אריק נעמד לידי בשתיקה
"אני לא מבינה דבר אחד, למה קייט אמרה לנו איפה היא? למה היא רוצה שנפגוש אותה??"
אריק בהה בנקודה מסויימת בחלון
"אני חושב שנגלה את זה ברגע שנגיע לשם", הוא הפנה אליי את מבטו,
"הכל יהיה בסדר, אלא אם כן מיילי תחליט פתאום לתקוע את "האבן הקסומה" באיזה אבן…"
השתקתי אותו אך לא יכולתי שלא לצחוק,
"מדברים עליי?" מייילי הייתה סמוקה מהתרגשות ומאמץ,
" לא, אמרתי *דיילי* " אמר אריק וחיוכו התרחב
"מה זה?" שאלה מיילי בסקרנות, אריק ענה לה בידענות מזוייפת
"דיילי זה חומר ש…",
"מיילי" קטעתי את אריק
"את באמת צריכה כל כך הרבה? אנחנו נוסעים רק לשבוע…"
אריק הסתכל על המזוודה של מיילי ופלט שריקת התפעלות
"וואו, איך עשית את זה??"