אין כניסה – פרק 10 (ייאאיי!!)

"הדברים הקטנטנים האלה יכולים לנטרל את קייט?" שאל אריק בספק כשהוא בוחן את הגבישים בעיון,
"כן, ככה לפחות כתוב כאן…" אמרתי והרגשתי איך חולשה מציפה בי כל איבר "הנה, אירגנתי את החומרים, צריך ללכת איתם לנפח", גררתי את עצמי לספה והתיישבתי באנחה
"את לא נראית טוב" אמר אריק והתקרב אליי בדאגה,
"אני לא כל כך מרגישה טוב, בטח בגלל הטיסה…",
"או שזאת תופעת לוואי מזה שנישקת אבן מזוייפת", אריק ציחקק בקלילות והניח יד על מיצחי, החיוך שלו נמחק מיד,
"את בוערת!" אמר והשכיב אותי בעדינות,
"אבל אני צריכה ללכת… לנפח…",
"זה בסדר, אני אלך" חייכתי אליו ולחשתי
"תודה", אריק נשק למיצחי, לקח את החומרים ויצא. כשהוא חזר עם החרב לא יכולתי שלא לגחך,
"אתה נראה כמו…"
"אביר? לוחם משנות העשרים? כן, אני דיי מודע לזה..", צחקתי והתרוממתי באיטיות למצב ישיבה
"אז… שנתחיל ב'טקס'?", אריק נענע את ראשו לשלילה
"את חלשה! אני אחזיק את החרב "
"בדיוק לכן אני עושה את זה, זה יחזק אותי! וחוץ מזה, אני לא מתכוונת להכניס בזה עוד מישהו…", אריק השפיל את מבטו והדליק את האש, לקחתי את החרב בעצימת עיניים והכנסתי אותה לאש אך לא הרגשתי בחום, הרגשתי איך כל גופי מתמלא ברוח קרירה, הרגשתי כוחות מחודשים זורמים בעורקיי…
"אממ.. אני חושב שזה מספיק" אמר אריק וכיבה את האש במהירות
"מרגישה משהו מיוחד?" הסתכלתי על דמותי שהשתקפה בחרב,
"אני מרגישה מרץ, חוזק, אבל אני שולטת על עצמי… נראה לי..", אריק חייך והתקרב אליי,
"את זה עוד נבדוק", עמדנו כך אחד מול השניה למשך כמה שניות כשלפתע צילצול טלפון קרע את הדממה,
עניתי במהירות:
"הלו?"
"הי אנה, מחפשת אותי?" בלעתי את רוקי בלחץ,
"קייט…", אריק חטף מידי את הטלפון והפעיל את הרמקול,
"ניפגש ביום שלישי בפארק הקרחונים בפריטו מורנו" ולפני שהספקתי להגיב שמעתי את צליל הניתוק,
"ארגנטינה.." מילמלתי בהירהור ואז אמרתי בהחלטיות
"אנחנו צריכים לנסוע לשם!", אריק הניד בראשו
"מאיפה תיקחי כסף לעוד נסיעה כזאת??",
"אני אלווה מההורים שלי, תזמין לנו כרטיסים" אריק משך בכתפיו ופנה למחשב, הוא תיקתק מספר דקות ואז אמר בחוסר עיניין
"אין מקום בטיסה ליום שלישי",
"מה?! זה לא יכול להיות…", קפצתי אל המחשב והסתכלתי בחוסר הבנה על טבלת הטיסות
"יש פה לפחות 3 טיסות באותו יום ואף אחד מהם לא מלא, מה יש לך??", אריק עמד עם הגב אליי ואז לפתע הסתובב והתפרץ עליי בזעם
"אני רק מנסה לפנות קצת זמן בשבילנו!",
"אריק…"
"לא!", אריק דיבר במהירות מטורפת,
"באמת, אני מספר לך שקייט עבדה עליי, שבחיים לא רציתי להפרד ממך, שכל מה שאני רוצה זה שנחזור להיות כמו שהיינו, ואת מתנהגת כאילו לא אמרתי לך כלום, כאילו.."
"די!!" צעקתי בתיסכול וניסיתי להתחמק מעיניו הבוערות,
"אריק, אני רוצה לגמור את העיניינים עם קייט, לברר בדיוק מה קרה ולמה..",
"בשביל מה?" אריק התקרב אליי עוד יותר ותפס את כתפיי
"אני אוהב *אותך*, לא אותה!", השפלתי את מבטי,
"אבל בכל זאת היא הייתה חברה שלך…", אריק הרים את פניי בעדינות ולחש
"אני רק רוצה הזדמנות שניה, זה כל מה שביקשתי…", הרגשתי מערבולת רגשות גואה בתוכי, אריק
חייך מעט (בפעם המיליון להיום) והשאיר אותי לעמוד כשהוא בעצמו חזר למחשב,
"הטיסה שלנו יוצאת מחר בשש בבוקר, אני מציע לך לחטוף תנומה…", נעמדתי מאחוריו בהתגרות
"ומה איתך?", אריק צחק וכשעיניו עדיין תקועות במסך אמר
"לאא, אני לא אפריע לך לישון", דחפתי אותו קלות והתחלתי ללכת לכיוון הספה כשאריק תפס אותי וסובב אותי אליו
"אבל במחשבה שניה…" ולפני שהספיק לסיים את המשפט מצאתי את עצמי מנשקת אותו בלהט, יכולתי להרגיש את שפתיו של אריק מתרוממות לחיוך קל אך לתדהמתי אריק התנתק ממני בעדינות
"עד שנסדר את העיניינים עם קייט…", התיישבתי על הספה בבילבול ונתתי לאריק להתיישב לידי ולעטוף אותי בחיבוק חם
"את צודקת, עוד מעט הכל יגמר והכל ישוב אל מקומו בשלום" נשענתי בעייפות ומילמלתי
"בוא נקוווה שזה מה שיקרה…", אריק החליק את אצבעו על פניי ורכן אליי
"זה יקרה", לפתע שמענו קול דקיק מכיוון הדלת
"אממ… סליחה שאני מפריעה אבל… מה – לעזאזל – הולך – פה????", גירדתי את עורפי במבוכה, רק זה חסר לי עכשיו…