אין בינתיים כותרת

אמי נפטרה ממחלה כשהייתי בת 10, היא השאירה לי רק אלבום ודובי.
היום אני בת 17. אחי הקטן קרע לי את הדובי, בכיתי המון, אך לפתע ראיתי משהו מבצבץ מבטנו. מכתב.
"בתי היקרה,
אני מאוד שמחה שמצאת את המכתב
אני מתגעגעת אלייך נורא! ואני רוצה שתביני משהו..
אביך פגע בי הכה אותי המון, אני יודעת שזה קשה לך לקרוא את זה ואני מצטערת.
אבל אני חייבת לספר לך משהו, ואני מקווה שזה לא מאוחר מידיי לזה
אביך לא רוצה אותך הוא רוצה למכור אותך לאיזשהו ארגון כשתהיי בת 18,
אני ממש דואגת שזה לא מאוחר מידיי אבל תברחי מהבית תספרי למישהו רק לא למשטרה,
הוא יגלה את זה ויכה אותך.
אני רוצה שתביני שלא משנה מה אני תמיד אהב אותך.
אוהבת אימא."
הלם, לא הייתי בטוחה אם זה מתיחה של אבא שלי או אפילו של אחי,
אבל על דבר אחד חשבתי באותו הרגע, אני חייבת לדעת עוד פרטים.
באותו הזמן העדפתי לשמור על זה בסוד אסור שמישהו אחר מלבדי ידע זאת.