איך שהכל השתנה…- פרק 4

"נתראה מאוחר יותר?" שאלה לינה, "כן בטח" עניתי לה ויצאתי מהמשרד עם השקיות שהיא נתנה לי. התחלתי לעלות במדגות הרחבות, כבר זכרתי את הדרך לחדר שלי, נכנסתי אל מגורי הבנות וראיתי כמה בנות יושבות על הספה, אוכלות פופקורן וצופות בטלוויזיה. כשעברתי לידן הן הסתכלו עליי במבט מוזר, התעלמתי והמשכתי לכיוון החדר, כשהגעתי לחדר הוצאתי מכיסי את המפתח ופתחתי את הדלת "הייי" אמרה לי ג'נה, "הייי" עניתי לה, "אז איך היה אצל לינה?" שאלה "היה בסדר היא הסבירה לי כל מיני דברים ונתנה לי כל מיני דברים" עניתי, "בואי צאי מהחדר, אני אראה לך את האזור" אמרה לי ג'נה ומשכה בידי, "לא תודה אני רוצה להישאר פה, זה קצת יותר מדי ליום אחד" אמרתי לג'נה "אוקיי אין בעיה, ביי" אמרה גנה "ביי" החזרתי לה, התיישבתי על המיטה והוצאתי מן המגירה את קופסאת התכשיטים של אמי, פתחתי את הקופסא והתחלתי לחפור עם האצבעות בין כל התכשיטים שהיו שם לבסוף משכתי החוצה מן הקופסא, קופסאת קטיפה קטנה, פתחתי אותה וראיתי בפנים זוג עגילים נוצצים ומעליהם היה פתק לבן מקופל, פתחתי את הפתק במהירות, היה כתוב עליו "באהבה , מג'ון" , מיזה גון? חשבתי לעצמי, בחיים לא שמעתי עליו, מה יכול להיות שאמא שלי בגדה באבא?? כל מיני מחשבות התרוצצו במוחי לא ידעתי מה לעשות עם המידע הזה, הרגשתי נבגדת, אם אמא בגדה באבא היא גם בגדה בי ובסטרומה. לא ידעתי אם מה שאני חושבת על הפתק נכון אבל בהחלט היה בו משהו מוזר, שמעתי דפיקות על הדלת, "מי זה"? שאלתי "סטרומה" ענה לי קולה של אחותי, פתחתי את הדלת ובמהירות החבאתי את הקופסא והפתק מאחורי גבי, " היי" אמרה זואי בחיוך, "עוד כמה דקות אני אבוא לקחת חזרה את סטרומה,? זה בסדר? " "כן בטח " עניתי וסטרומה נכנסה, זואי יצאה וסגרה את הדלת. "מה את מחביאה שם" ? שאלה סטרומה ,
, "אממ כלום" עניתי לה ודחפתי את הפתק עמוק לתוך הכיס, "נו אני רואה שאת מחביאה שם משהו אל תשקרי לי רואן" אמרה סטרומה "טוב, הנה קחי מצאתי את זה בקופסאת התכשיטים של אמא" עניתי לה והושטתי לה את הקופסא שתסתכל, אך לרגע לא העלתי בדעתי לספר לה על הפתק, "ווואוו "אמרה סטרומה ומיששה בידיה את העגילים הנוצצים "זה יפהיפה" היא אמרה "אני יודעת" עניתי לה ולקחתי מידה בעדינות את הקופסא והכנסתי חזרה אל קופסאת התכשיטים, "אז איך היה סטרומה?" ניסיתי מהר להחליף נושא לשיחה לפני שתתחיל לשאול על אודות הקופסא , "אני לא אוהבת להיות פה" אמרה סטרומה , "מה למה" שאלתי אותה ולטיפתי את ראשה . "אני לא מכירה פה אף אחד, ואין לי חברות" אמרה בקול עצוב. "את תראי שהכל כבר מחר יהיה טוב יותר את צריכה לתת לילדים זמן להכיר אותך ולגלות כמה נפלאה את " אמרתי וניסיתי לעודד אותה, סטרומה חיבקה אותי. "רואןן" שמעתי קול מעבר לדלת, ניגשתי ופתחתי את הדלת זואי הייתה שם "שלום רואן באתי לקחת חזרה את סטרומה " אמרה. סטרומה עשתה פרצוף מאוכזב וזואי הסבירה לה שהיא תוכל לפגוש אותי עוד פעם היום אבל שעכשיו יש פעילות לילדים, "ביי" אמרה לי סטרומה מאוכזבת, "בי תהני " אמרתי לה ושתיהן יצאו מהחדר, סגרתי את הדלת והתיישבתי על המיטה עם הפתק ביד, הטלפון החדש שלי התחיל לצלצל, אוףףף חשבתי אי אפשר לתת שנייה אחת לחשוב פה?! עניתי בזהירות לטלפון לא ידעתי מי התקשר אליי. "רואן רדי בבקשה אליי למשרד" שמעתי את קולה של לינה "אין בעיה " אמרתי ויצאתי מהחדר, התחלתי לרדת במדרגות הרחבות אל כיוון המשרד של לינה, דפקתי בדלת העץ החומה של המשרד. "בואי כנסי" אמרה לי לינה ופתחה לי את הדלת "יש לי הודעה מאוד חשובה למסור לך, זה בקשר להורים שלך"