איך שהכל השתנה…-פרק 1

"שלום רואן, זה בית החולים סאן פיל אנחנו מאוד מצטערים, הורייך מתו בתאונת דרכים". ניתקתי את הטלפון, דמעות החלו לזלוג מעייני, בכיתי בהיסטריה וצרחתי צרחת כאב, לא האמנתי למה ששמעתי דרך הטלפון לא רציתי להאמין, רציתי להתעורר מהסיוט הזה ולחזור לחיי הרגילים באותו רגע לא חשבתי פעמיים לקחתי סכין מהמטבח קירבתי אותו לליבי , "רואןןןןן " צעקה סטרומה בעודה רצה מטה במדרגות מהקומה השנייה. הכנסתי במהירות את הסכין למגירה ובאתי אל סטרומה, ניגבתי את דמעותיי וניסיתי להיראות חזקה בשביל הילדה בת ה6 הקטנה הזאת לא ידעתי מה לומר לה, איך להסביר לה שהם לא יהיו פה יותר לתת לה חיבוק, שהם לא יהיו פה יותר לקחת אותה לבית הספר, שהם לא יהיו פה עוד לעולם. סטרומה התקרבה אליי ושאלה אותי " מה קרה רואן? למה את בוכה ? " הושבתי אותה על הספה והכנתי לה שוקו חם עם קצפת ומרשמלו. דמעות החלו לבצבץ מעיניי שוב. "מה קרה רואן ? בבקשה תגלי לי !" אמרה סטרומה והתחננה שוב ושוב . לא הצלחתי להוציא מילים מפי אך ידעתי שאין לי ברירה . "אמא ואבא עברו תאונת דרכים והם מתו, עכשיו הם בגן עדן " לאא!" צעקה סטרומה, "לא רוצה איפה הם?? אל תשקרי לי רואןן בבקשה!" סטרומה אמרה ובכתה בהיסטריה והפילה את כוס השוקו שלה אל הרצפה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, סטרומה רצה לחדרה וטרקה את הדלת לא רצתי אחריה חיכיתי כמה דקות, טאטאתי את שברי הכוס וניגבתי את כתמי השוקו מהשטיח הפרסי. כשגמרתי לנקות עליתי לחדרה של סטרומה היא ישבה על השטיח הוורוד שבחדר שלה, חיבקה את ברכיה והצמידה אותן למצחה. התיישבתי לידה היא הניחה את ראשה עליי והחלה לבכות שוב. "אנחנו נעבור את זה" אמרתי בלחישה אל אוזנה של סטרומה. ונישקתי את מצחה הקר.