אטלנטיס העיר האבודה פרק 3

״תחשבו לרגע, יש סיכוי שאנחנו נצליח לכל אחת מאיתנו יש איזה שהם קשרים!
ליזה אבא שלך עובד במעבדות לדור הטכנולוגיות החדשות את יכולה לספק לנו ציוד מומחי.
ליסה דוד שלך עובד באוניברסיטה ימית ביולוגית ויכול לספק לנו צוללת וחליפות.
לוסי סבא שלך היה מפקד בצבא הוא יוכל לספק לנו צוות ונשקים אם יתקיפו אותנו
לאה את יודעת כתבים עתיקים והניווט עובר אצלכם במשפחה.
אצלי דודה שלי עובדת חנות ויכולה לספק לנו אוכל.
ואצל שרה, היא יכולה לתת לנו את הכוח לעשות את זה ולהגיע בשלום ולפקד! כל אחת מאיתנו יכולה לעשות משהו למען אבל נשאר לנו דבר אחד חסר ידים חזקות״
ברגע שלינדסי אמרה ידים חזקות הופיעו הבנים שניכנסות לבית הקפה לפני חמש דקות
״מי צריך ידים חזקות״ שאל לירוי והמבטים הופנו אליו ורק ליסה הסתכלה עליו במבט מהופנט
ולירוי קרץ לה בחזרה ברגע שהוא עשה את זה היו רואים שליסה הייתה על סף התעלפות.
״אנחנו נוכל לעזור לכן למה לנו לא לעזור לבנות יפות שכמוכן?״ הוסיף גיא בקול פלרטטני למדי והסתכל על לוסי במבט מאוד פלרטטני ואני מדגישה את המילה מאוד!
כשלוסי ראתה את זה היא נפלה למושב הספה בצבע קרם חום של בית הקפה והחלה לחלום בהקיץ. יופי, שני מוחות הלכו להם לטייל בשדרת האהבה!
רק אני ולירון הסתכלנו אחד על השני במבט מהפנט שלא רצית להפסיק רציתי לבוא אליו ולהיות חבוקה בזרועותו החמימות.
אבל את המבט הפסיקה לינדסי שהחלה להסס לכמה רגעים בזה האם כדי לקחת את הבנים
״נו… אמממ….. אני…… נו טוב בסדר אבל שלא תעשו לנו בעיות!״ היא אמרה לבסוף אחרי המבט המבקש של הארי רק לאה ונייל ישבו כבר חבוקים בספה ונייל חתף כמה פיקות
*פיקה- נשיקות קטנות על השפתיים הערת הכותבת*
תמיד ידעתי שיש בינהם איזה שהיא כימיה לא היה מופתעת אם בעוד ככה חמש שנים נראה ביניהם חתונה!
״טוב אז למה אתם צריכים ידים חזקות שאל נייל שמחבק בזרועותו את לאה שנישקה אותו ישר לאחר מכן סיפרתי להם על הכל על חוף הים על האבנים ועל מה שהיה כתוב עלייהם.
לבסוף לירון התערב לשיחה ״וואו נשמע לי כמו חתיכת משימה!״
״כן אנחנו יודעות אבל תחשבו מה היה קורה אם היו באמת מגלים את אטלנטיס הינו בכל עיתון״
אמרה ליסה. לבסוף הסכמנו כולם שאנחנו נצטרך לחכות עוד שבוע שבועיים עד שבית הספר יגמר לחלוטין ושיתחיל החופש שלנו ולא נצטרך לעשות שעורי בית אם המסע היה יותר ארוך מחודשיים. וכך החלפנו טלפונים ולבסוף כל אחת מאיתנו הלכה עם משהו מהבנים לינדסי נסעה עם הארי, ליסה עם לירוי, לוסי עם גיא, ולאה עם נייל מחובקים וליזה עם יוני הם ממזמן יצאו אבל כנראה בסודיות מוחלטת כי עכשיו אנחנו ראינו אותם בקצה הרחוב מתנשקים נשענים על אחד הבתים.נשארתי רק אני ולירון ״את נראת לי קצת חולה בואי אני אסיע אותך חוץ מזה נתתי את המכונית שלי לנייל ולאה נראה לי שהם צריכים פרטיות״ הוא אמר צחק וחייך את החיוך המושלם שלו והצחוק שלו המתוק והנעים הזה ידעתי שאני בסדר לגמריי ואני יכולה לנסוע לבד אבל אני לא התנגדתי התיישבנו במכונית שלי אבל הפעם בכיסא ליד הנהג ולידי התיישב לירון.
ושוב זה התחיל נסיעה שקטה ואפילו מביכה לירון הסתכל על הכביש אבל כשהגענו לבית שלי הוא חייך וגיכך ״למה אתה צוחק?״ שאלתי אותו
״אני צוחק כי אני יושב עם הילדה הכי יפה בבית ספר באוטו!״ הוא אמר לי ואני… אני הסמקתי כמו עגבנייה בשלה כשיצאתי מאוטו לירון רצה ללוות אותי עד הבית ההורים נמצאים בחול עוד שבועיים ולדעתי זה בסד לגמריי כשניכנסתי לחדר ראיתי את לירון יוצא
״לא אל תצא תשאר איתי!״ אמרתי לו כמו ילדה קטנה.
הוא לא אמר מילה ונישכב לצידי במיטת הענק שלי ולאחר מספר דקות נרדמתי וידו החמימות של לירון מסביבי ומחבקות אותי.

__________נקודת מבט של לירון_____________

היא נרדמה בין זרועותיי היא נראתה כל כך יפה תמימה…. ופגיעה אם אני אפגעה בה אני אהרוג את עצמי על זה שעשיתי לה משהו נורא היא לא יודעת עד כמה שאני רוצה לנשק אותה ולהיות האיש הכי מאושר בעולם שהוא בעצם החבר שלה אני רוצה שהיא תהייה מאושרת עד שמיים!
היא ישנה ולחשתי לה באוזן:״אני אוהב אותך כמו אף אחד אחר״ עצמתי את עייני ונרדמתי.
כשקמתי השעה הייתה שש בבוקר ביום שבת החלטתי להוכיך את האהבה שלי אלייה ולעשות לה הפתעה… יצאתי מהחדר אל עבר המטבח והוצאתי מפה לבנה ושמתי אותה על השולחן ושתי צלחות ואחרי שעתיים הכל היה מוכן כנראה הריח העיר אותה והיא קמה ישנונית והגיע למטה למטבח ״בוקר טוב לירון״ והלכה עד לסלון והדליקה את הטלוויזיה ״רגע, לירון?! מה אתה עושה פה?״
״מכין לך ארוחת בוקר״
״וואו את השתדלת וכל המאמץ הזה רק בישבילי?״
״ רק בישביל הילדה הכי יפה בעולם!״
אמרתי ושנינו התחלנו להתקרב אחד לשני ואני לא מאמין למה שקרה שפתיי התרסקו על שפתיי בלהט והתנשקנו נשיקה שיש בה אצפת כל הרגשות בעולם אבל הכי הרבה… אהבה.
״אז רגע מה אנחנו?״ היא שאלה אותי
״תגידי לי את״
״הממממ …… זוג!״ היא אמרה והתנשקו שוב
אכלנו את הארוחה שהכנתי לשנינו.