אחרת פרק 12

הבית של בחיר לבך" אמר דניאל בקריצה , הלוואי שזה באמת היה חשבתי בעצבות אך למרות זאת חייכתי חיוך מזויף שהסתיר היטב את מה שעבר לי בראש. עלינו ודניאל דפק בדלת, ומקסים פתח את הדלת. לצערי הרב הוא היה ללא חולצה "העיניים!" זעקתי בכאב מוגזם "אני יודע שזה מפחיד אבל אל תגזימי" אמר פיטר משועשע "עדיין, העיניים!" זעקתי שוב ומקסים לבש חולצה בזמן שהסתכל ביי בעיניים קרות אך התעלמתי ממנו. אז כל החבורה הזאת יצאה החוצה. והתחלתי לדבר עם פיטר , "אז מתי אני יכול לקרוא את השיר שלך?" הוא שאל "אממ יש לי אותו פה אבל אני מזהירה מראש שזה לא רמה מי יודע מה גבוהה אז אל תרד עליי יותר מדי" בקשתי ממנו והוא התחיל לקרוא עם מבט חסר הבעה (למה אתה חייבת לעשות את המבט חסר הבעה?! אתה לא קולט שזה משגע!?) , כשסוף סוף סיים לקרוא דפק את אגרופו לראשי "יש שם משהו בפנים? או שהכל פשוט התקלקל?" שאל "השיר עד כדי כך נורא?" שאלתי "לא, זה פשוט את כל כך דבילית! את קוראת לזה נורא?! מה נורא בזה לעזאזל?!" הוא אמר עושה את עצבו עצבני ואחרי זה הוסיף "אני מנגן את זה הערב" ואני ישר זעקתי "אתה לא!" והוא רק אמר "יש לי אפילו מנגינה בראש. אני אזמין את כולם שישמעו" אמר בעודי מנסה לקחת לו את הדף אבל הוא היה מהיר מדי "לא תתפסי אותי ולא תתפסי אותי!" הוא אמר בהתגרות "נו, דניאל תעזור לי!" בקשתי מדניאל אך הוא רק צחק ביחד עם מקסים (אם אתה קורא את זה אז רק שתדע, שאני אחזיר לך על זה בענק!) , רצתי אל עבר פיטר ופיטר רץ אחורה ואני נתקעתי בטעות באבן ונפלתי עליו. במהירות קמתי ממנו "אתה בסדר?" שאלתי אותו ועזרתי לו לקום "אממ כן בטח" הוא אמר לחוץ והסמיק (אני חייבת להודות שזה היה חמוד ביותר) , "אממ אהה.. אני צריך ללכת להתאמן" הוא אמר לחוץ "אבל יש לך עוד חצי שעה" אמר מקסים "אבא! אני צריך ללכת עכשיו אוקי?" לחוץ אף יותר ואדום יותר ממקודם והלך משם לחוץ. הטלפון שלי רטט והוצאתי אותו מהכיס שלי "רוצה להפגש שוב ? (:" היה כתוב, וזה היה הודעה