אחר"ת-[העלאה מחדש].

'השיחה מועברת לתא הקולי,' שמעתי מצדו של הטלפון, שוב.
דין מסנן אותי?,חשבתי, אבל מהרתי לסלק את המחשבה הזאת מראשי.
הוא החבר הכי טוב שלי.
אין לו שום סיבה לעשות זאת. הוא בטח רק יצא עם חברים, או עוזר לאביו בעבודה.
עבר יום, אבל אני רוצה להתעדכן במה שוקרה בסינמל.
מי קנה את הבית הישן שלנו?
איך מסתדרים בלימודים?
אני רוצה לדעת.
החזרתי את הטלפון הבייתי של משפחת ג'אטן לקנה, כשהבטן שלי השמיעה צווחה קולנית.
אני צריכה משהו לאכול, ועכשיו.
בעודי יורדת במדרגות -החדר שלי, מסתבר, בקומה הרביעית-א ני שומעת את הצעקות של שילו ודרו.
לרגע קטן אני שוקלת לראות מה הם עושים-
אבל מיד ממשיכה לרדת במדרגות.
זה יראה מוזר אם אני אפתח את הדלת. הם יחשבו שאכפת לי.
ולא אכפת לי.
באמת שלא.
כשהגעתי לקומה הראשונה, ראיתי את וויולט ואנדי צופים בתוכנית טלוויזיה, בספה ליד יושבים ג'נט ואדוארד ומחזיקים ידיים, ראשה של ג'נט מונח על כתפו של אד.
בשני כורסאות מהצד השני ישבו זוג בן חמישים.
אישה, עם שיער בלונדיני מאפיר, ובגדי חליפה בצבע אפרסק,
לידה ישב איש עם שיער חום וחליפה שחורה-לבנה.
"אמי." אמר אדוארד שראה אותי, והאישה סובבה את ראשי אליי, חיוך פרוס על פניה. "חשבנו שהלכת לישון. לא ראינו אותך."
משכתי בכפתי והסתכלתי עליו במבט אדיש. "היי." אמרתי בקול רובוטי ומחושב אל האישה, שקמה והתקדמה אליי, אחריה האיש.
"אני קארול, אמא של ג'ולייט וג'נט." חייכה חיוך רחב. "וזה אנדרו,בעלי."
לחצתי את ידיהם, והייתי צריכה להלחם בדחף לגלגל עיינים.
חשבתי שג'ולייט וג'נט גרות לבד. מסתבר שלא.
הנהנתי לעברם ופניתי למטבח.
אדוארד סחב את וויולט בידיו שהוצאתי ירקות מהמקרר. היא כנראה נרדמה.
מאחורי הייתה ג'נט עם אנדי על ידה, וגם הזוג ג'אטן לא הססו ללכת אחריהם.
פתחתי מגירות בנסיונות נואשים למצוא סכין."את לא טובה בכלום?" הקול הקטיפתי הוחלף בקול מזלזל. "גם לא בלמצוא משהו?"
לנשוף,לשאוף-לחשתי לעצמי כשמצאתי את הסכין.
עכשיו לחפש קערה.
"מה הקטע שלך?" הסתכלתי אליה במבט אדיש ומשכתי בכתפיים. התכוננתי עם הקול המחושב שלי, "על מה את מדברת?".
את הקערה היה די פשוט למצוא.
התחלתי לחתוך את הירקות ולשים אותם בקערה, מרגישה את מבטה של ג'ולייט שורף אותי.
"תעשי לי טובה!" היא צעקה והפכה את הקערה. הרמתי את מבטי אליה ופניתי לקחתת קערה חדשה.היא מנסה להרגיז אותי.
רק חבל שהניסיונות שלה הם נסיונות סרק.
ניסיות לשווא."אם את רוצה סלט," אמרתי בקול רובוטי,"את יכולה פשוט לבקש. אני אכין גם לך."
ג'ולייט רקעה ברגליה והסתובבה בעצבנות.
היא עזבה אותי, לעת עתה.
אבל היא האחות החורגת שלי.
והיא לא תעזוב אותי סתם כך.
היא תדחוף אותי לנקודת השבירה, ולזה אני צריכה להתכונן.
כי כאלה אנשים לא נסוגים אחרי פעם אחת.
הם יעשו לך גיהנום.