אחרי המוות- פרק 5

"ג'וש יש לי יותר מידי עניינים לסדר, אני לא יכולה לנשק אותך כאילו אתה החבר שלי. דילן הוא החבר שלי, והיחס הדוחה שאני נותנת לו לא מגיע לו, ואתה לא תורם. ג'וש כדאי שתלך" אמרתי. "אלך אבל, תדעי שאני אחכה לך, אחכה לך עד סוף ימיי" אמר ג'וש ויצא. אחזתי את ראשי בידי "מה עובר עליי?" צרחתי "מה אני עושה?" צרחתי שוב, "כל דבר אני הופכת לחרא, בגללי כריס מת. ועכשיו אפילו לא מעניין אותי שאני שוברת לדילן את הלב" אמרתי בלחש שדמעות החלו לזלוג על פרצופי, חיברתי את סוללת הטלפון בחזרה והכנסתי אותו לכיס. יצאתי מן הבית ונעלתי את הדלת. עמדתי, מנסה לייצב את מחשבותיי, בזמן שהרוח גורמת לשיערי להצליף בפניי. התחלתי ללכת לביתה של קריסטין, כשהגעתי לרחוב ליבי נהיה אבן, כל צעד קבר את רגליי באדמה. הוא היה גר כאן, כה קרוב. נשמתי עמוק, אני צריכה להפסיק לבכות כמו תינוקת מגודלת. הגעתי אל הדלת, תקתקתי הדלת נפתחה על ידי קריסטין. נתתי לה חיבוק חם. "אני כל כך מצטערת שלא באתי מוקדם יותר. רציתי אבל את יודעת, ההורים שלי, דילן, לא כל כך לברוח מהם" אמרתי, הצלחתי להעלות חיוך קטן על פנייה. "אז מה עכשיו תחזרי לבית ספר הקודם שלך?" שאלתי, "כן, אני לא יכולה להישאר כאן יותר מידי זיכרונות" אמרה קריסטין, תוך כדי שהיא סוגרת מזוודה נוספת. "בואי" אמרה. הלכנו לכיוון החדר שלה, ישבנו והתחלנו להעלות זיכרונות, שעות על גבי שעות עד שתקתוק על דלת חדרה של קריסטין הפר את האווירה. "קריסטין, אנחנו צריכים ללכת" אמר אביה וחייך אלי חיוך מנומס. היא קמה מן המיטה ואמרה, "זה לא יהיה פייר אם אשמור הכול לעצמי" היא פתחה קופסא קטנה שהייתה לה בתיק היד. "קחי" אמרה, והושיטה אלי אחד ממפרטיי הגיטרה של כריס. חיבקתי אותה חיבוק חזק, "את לא יודעת כמה משמעות יש לזה בעייני" אמרתי והתחלתי לבכות. ניגבתי את פניי במהירות, היא ליוותה אותי אל היציאה. "תבטיחי שתבואי לבקר" אמרתי בקול שקט, "מלאני אנשים כמוך לא שוכחים" אמרה קריסטין וחייכה חיוך קטן. התחלתי ללכת לביתי אוחזת במפרט צמוד לליבי, הסתכלתי למעלה מחפשת אותו שיחזור אליי. אני כל פעם חושבת שהתגברתי, אבל אני רק מגלה שהכל הפך גרוע יותר. אם הוא היה כאן, הוא היה אומר לי שאני בכלל לא צריכה להתעסק עם ג'וש. ושדילן, זה כל מה שאני צריכה. לאחר הליכה מלאה במחשבות, הגעתי לביתי יכולתי לשמוע את דילן ואת ההורים שלי. "לא חשבתם שזה יהיה רעיון טוב לספר לנו את זה?" צעק דילן, "גילינו את זה רק לפניי כמה ימים ולא חשבנו שאתם צריכים לדעת את זה?" צעק אבי. "אני ראיתי איך מלאני שבורה זה הדבר האחרון שהיא הייתה צריכה לדעת" צרחה אימי שניסתה לשמור על קול יציב. "הוא מסתובב חופשי, נראה לכם זה הגיוני" צעק דילן, "משטרה אמרה שהיא מחפשת וברגע שהיא תמצא אותו היא תהרוג אותו ישירות" צעק אבי. "מאיפה אתה יודע שהוא לא יחזור להשלים את העבודה הוא כבר רצח אחד מאיתנו" צעק דילן, "טוב אני חושבת שכולנו צריכים להירגע" אמרה אימי בקול רם. הרוחות נרגעו, ולא שמעתי שום צעקה. אבל, מה זה משנה? אני לא יכולה לשמוע, אני לא יכולה לנשום, אני לא יכולה ללכת. הוא חי, הרוצח של כריס חי. הוא לא יתחמק מהעונש אני מבטיחה לך את זה כריס. אני מבטיחה מוכת הלם, חיכיתי כמה דקות ותקתקתי על הדלת. אימי רצה לכיווני וחיבקה אותי, "איפה היית? דילן אמרת שלא הרגשת טוב ולא היית בבית ולמה את לא עונה?" התנתקתי מהחיבוק, "הלכתי לבקר את קריסטין היא עזבה את העיר" דילן התקרב אליי בהה בעיניי. ואמר "חיכיתי עם ההורים שלך בקצב הזה אני ואבא שלך נהיה חברים הכי טובים, אני שמח לראות שאת בסדר" משהו בו השרה בי רוגע, הוא שידר לי שהכול יהיה בסדר, למרות שאני מפחדת לחיי. חיבקתי אותו חיבוק חם וחזק. "נתראה מחר" אמר ויצא מן הבית. "טוב אני יעלה להתקלח" אמרתי ועליתי במדרגות הם אפילו לא מתכוונים לספר לי על זה. כמו שחשבתי, כאשר נכנסתי לחדר של ההורים שלי המחשבים שלהם היו פתוחים על רשימת הנמלטים של המשטרה. היה חלון נוסף פתוח, קראתי את הפרטים בלחישה ג'ון ג'יימס פושע נמלט מספר #592518936 זה הוא, הרוצח המתועב. כאב לי שנאלצתי לפעול בקרירות שכזו, אבל אין ברירה אני צריכה לצוד אותו. זה המעט שאני חייבת לכריס, הרוצח הזה לא יהיה בין החיים וזה באחריותי, נכנסתי לחדר פתחתי את ברז המקלחת, וניגשתי אל המחשב רשמתי ג'ון ג'יימס בקושי יצאו תשובות שתרמו לי, היחידות שהיו סבירות לא מצאו חן בעיניי. אני יעשה הכול בשביל כריס. לבסוף נכנסתי למקלחת, ישבתי מחסה את גופי בידי כה מבוישת מההידרדרות שלי. אני חווה פיצול אישיות. מנסה להיפטר מכל השיגעונות שלי, סגרתי את הברז התייבשתי ולבשתי פיג'מה. שכבתי במיטה לא נרדמת, הוריי נרדמו, יצאתי מן החדר הלכתי לכיוון החצר ההשתקפות הירח בבריכה כה מדהימה. התיישבתי על סף הבריכה, והתחלתי לדבר. "אני לא יכולה לשקר לעצמי, אתה חסר לי, לא חשבתי שארגיש חור כזה גדול בליבי. חשבתי שנזדקן יחד, שנגור בית ליד בית שנהיה שושבינים בחתונות אחד של השנייה, שדילן וקריסטין באו זה היה כאילו משמיים, יכולנו ליהנות כל כך הרבה, לעשות המון כיף. ועכשיו כל מה שנשאר לי ממך זה מפרט" התחלתי לדמוע בלי לשלוט בעצמי "מה עכשיו? מה עכשיו? לא בא לך להרוס לי עוד קצת החיים, תהרוג אותי כבר!! תהרוג אותי אני לא רוצה לחיות לא ככה" צעקתי וקפצתי לתוך הבריכה, אני רוצה שחיי יסתיימו שום דבר לא מסדר לי לא עם דילן לא עם ג'וש ולא עם כריס מה אני אמורה לעשות?.