אחרי המוות- פרק 14

שוכבת במיטה קפואה, מילה אחת לא יוצאת לי מהפה לא יכולה לדבר, בקושי מצליחה לנשום. המילים של דילן לא יוצאות לי מהראש, והדמעות לא מפסיקות. הכאב ממשיך דוקר אותי, ולא משחרר איך עשיתי את זה? מה חשבתי לעצמי? למה אני מסכנת הכול? כבר לא אכפת לי מעצמי אכפת לי ממני אני רק רוצה לדעת שהוא בסדר שהכול טוב אצלו. אבל איך יהיה בסדר? אחרי שכלבה מטומטמת שברה לו את הלב, וריסקה אותו מול כולם. הפעם הוא באמת לא ענה לי, זה לא משנה כמה בכיתי, מה עשיתי, מה ניסיתי, שום דבר לא עזר. אני מבינה אותו, מי אני בכלל שהוא יקשיב לי? אני לא הייתי שמה עלי. אבל הכאב הזה הוא כמו דקירות עמוקות, בכל הגוף. הם לא מפסיקות מכאיבות, גורמות לי לצרוח גורמות לי להתפרק להשתנות, ולא לטובה. הכל שחור מבפנים ובחוץ, רק מחפשת יציאה מהסיוט הזה שנקלעתי אליו מהגיהינום הלא אמין הזה. דבר אחד טוב היה לי, וכמו מטומטמת הרסתי הכל. אני דפוקה, אני מטמטמת, למה אני צריכה לחיות בכלל? שלפתי פצירה מן המגירה, העברתי אותה על ידי שהתגרתה מהמגע. דקרתי את היד שלי וראיתי את הדם נשפך, חיוך חולני עלה בעיניי רק רציתי למות. אני לא שווה משהו בלעדיו, אני שווה לאפר, לעלה שנידף ברוח, אין לי טעם בלעדיו, אני יודעת שהוא לא יסלח לי. מתחתי את החוט יותר מידי, שברתי לו את הלב. לבן אדם היחיד שהסכים לאהוב אותי למרות הכל, לבן אדם היחיד שדאג לי למרות הכל, הבן אדם הזה שתמיד הציל אותי, הבן אדם הזה שהיה לו אומץ להתמודד עם ההורים שלי, הבן אדם הזה יש לו שם דילן. זה שאני חייבת לו הכול את חיי ומותי, מי אני בכלל? ילדה מטומטמת שבזכות אחד מהאנשים הכי טובים בעולם מתו, שגרמה לשיברונות לב, ילדה שמנצלת מישהו וגורמת לו להיות בובה על חוטים. מישהי ששוברת ליחיד שאהב אותה, את הלב. הוא לא ניצל אותי, הוא רק אהב אותי, בלי פשרות, בלי טענות, הוא פשט אהב אותי עם כל הפגמים. למה יש לי נטייה כזאת מטומטמת להרס עצמי? למה אני חייבת לחרב לעצמי את החיים? למה אני עושה הכל ההפך הרסתי הכל? "את דפוקה, את מטומטמת, לא מגיעה לך לחיות את שומעת, את שומעת, לא מגיע לך לחיות, אנשים כמוך צריכים למות, אנשים שהם הורסים הכל לעצמם ולאחרים, אנשים כמוך ששוברים ללבבות דואגים למוות של אחרים שאפילו משימה פשוטה לא מצליחים לעשות" התחלתי לצעוק על עצמי. הדם המשיך לזרום ידעתי שאני עומדת לאבד הכרה, ושמחתי חשבתי לעצמי אולי אני אמות ולא אעשה יותר נזק. כי הרי ההורים שלי לא צריכים אותי, דילן לא צריך אותי, ג'וש לא צריך אותי, כריס לא היה צריך אותי, קריסטין בכלל לא צריכה אותי הרסתי לה הכל. התקרבתי אל השידה ולקחתי מספריים, והתחלתי לאבד עשתונות. שרטתי את עצמי שריטה קלה אך היא טובה מספיק כדי ליצור עוד פתח שיוציא דם מגופי, הכל החל להחשיך ואז הכל נהיה חשוך הגוף שלי איבד הכרה לא ידעתי מה קורה איתי לא ידעתי מה יקרה איתי. לא ידעתי אם אני נושמת, לא ידעתי אם האוויר אצלי או לא, אבל זה לא היה נורא לי יכולתי להרגיש את הנשמה שלי ניכבת, לאט לאט סוגרת את עצמה ומתכוננת לפרידה. זורקת את הייסורים, את הכאב, את הפרידה, את האהבה, את השמחה, את הכיף, את הצחוק, לאט לאט אני מרגישה רקה יותר וריקה יותר. האם אני מתקדמת לעבר האור? חלק בי רצה שכן, חלק בי רצה שלא. אני רציתי לדעת מה דילן, רוצה אם הוא רוצה במותי אשמח למות אשמח להפסיק לחיות למענו. יכולתי להרגיש את החיוך החולני שלי, הרגשתי כאילו מישהו מושך אותי מהאור הרגשתי כאילו הגוף שלי זז. אבל אני לא יכולה להגיב, אני לא יודעת מה מזיז אותו. זאת לא אני הזמן חולף ואני מחפשת אחרי האור שאמור ללוות אותי אל המוות, מחפשת אחריו כבר יותר מידי זמן אני לא רוצה להתעורר, ולהתמודד עם הכל עם כל הכאב. כי אני לא בנויה לזה להתעורר לעולם בלי דילן, מה הטעם? בשביל מה זה טוב את זה אני לא צריכה זה סתם מיותר הרגשתי מגע בגופי מגע רך וחם כמו של אימי "למה, למה היא ממשיכה לעשות את זה לעצמה פרק?" זה היה קולה של אימי ידעתי זאת בוודאות יכולתי לשמוע אותה בוכה "אני לא יודע אני באמת לא יודע" יכולתי לשמוע את הקול של אבי קולו היה נשמע שבר מעט כאילו הוא מתאמץ לא להתפרק "מה קרה? מה קרה למלאני? באתי בשנייה ששמעתי" זה היה קולו של דילן, הלב שלי החל לפעום. הרגשתי מגע על גופי "מלאני, מה עשית לעצמך? למה? למה? למה את עושה את זה? אם זה בגללי, אני מעדיף למות. מלאני, בבקשה אל תמותי. אני צריך אותך, נכון שאמרתי שאני לא רוצה לראות אותך יותר. אבל, אני עדיין אוהב אותך. יותר מהכול, מלאני. את לא תמותי, את מבינה את זה? אני צריך אותך, אני חייב אותך כאן. את הכל, אוקי! את פשוט הכל!!! את לא עוזבת, את לא הולכת לשום מקום" מילותיו הכאיבו לי בכל דרך אפשרית, הוא עדיין אוהב אותי. הרגשתי את דמעותיו זולגות, אל תבכה רציתי להגיד, אך גופי לא הגיב. יכולתי לראות את גופי מתקרב אל האור, אבל רציתי להתחמק ממנו. התחלתי לרוץ לכיוון ההפוך, יכולתי לשמוע את אימי צורחת. "לאיפה אתם לוקחים אותה?" "אנחנו חייבים לקחת אותה לטיפול נמרץ הלב שלה בסכנה"