אחרי המוות- פרק 13

יצאתי מן השירותים, לאט לאט התוכנית מתחילה להירקם בתוך מוחי. הגעתי אל דילן וחיבקתי אותו חיבוק חם ומלא באהבה, לעולם לא אוכל לאהוב אותו כמו שהוא אוהב אותי, האהבה שלו היא טהורה חמה ומלטפת, כל כך קדושה כל כך מיוחדת ומלאת שלמות שהיא לא אמתית, התחושה הזאת שהוא מעניק חודרת אל גופי ואני נותנת לה להשתלט עליי, כי היא מעניקה לי חוזק וביטחון. נכנסנו אל הכיתה, המורה מדבר בזמן שאני ודילן מבדרים את עצמינו, מדברים אחת אל השנייה, אומרים את מחשבותינו, ואני מאמינה ששנינו תוהים מתי עניין הכריס יחזור לתהודה ונתחיל לדבר עליו ללא הפסקה, כי אני מרגישה את ההסכם הזה שנחתם על ידי מבט אחד בלבד שלא נדבר על זה, כי זה מעיין כאב חד שדוקר ודוקר כל המילים הדברים שיכולנו לעשות התבטלו ושינינו, מלאים כאב ויגון יכולים לשקר כמה שאנו רוצים שזה לא כואב, ששכחנו, ושאנחנו כבר לא זוכרים, אבל כל אחד מאיתנו חלק איתו רגעים כל כך מיוחדים, כי הוא היה כל כך מיוחד, ואנחנו לא נשכח, אנחנו תמיד נזכור, הוא שוכן בלבבותינו הפועמים, הוא אולי מת אבל בעולם שלנו הוא חי. הצלצול מכה בי ואני קמה מן הכיסא מלווה על ידי דילן אנחנו ניגשים אל קבוצה של ילדים מהכיתה, דבון ראתה אותי וחיבקה אותי חיבוק כל כך חזק, "מלאני אני כול כך שמחה לראות אותך בבית ספר" אמרה בקול שקט, לא יכולתי להכחיש הם כולם ידעו שהאבל הוא גדול חזק ולא קרוב להיעלם, ואיני יודעת אם אני רוצה שהוא יעלם, משהו בכאב הזה הוא טוב, אני מעדיפה להרגיש כאב על אובדנו מאשר כלום. "ואני שמחה להיות כאן" אמרתי, אני חושבת שרק עכשיו שמתי לב עד כמה אני חלולה בפנים, למזלי דילן לצידי, עם ידיו העוטפות והחמות שמעניקות כל טיפת אהבה שהוא יכול לתת לי, אני מושכת אותו לטלטלות ואני אפילו לא חשבתי לעצמי מה איתו, הוא איבד חבר טוב, ולי לא היה אכפת התנהגתי כאילו כריס היה בבעלותי ואני היחידה שבאבל, למרות זאת דילן עדיין כאן. מסתכלת לתוך עיניו שתמיד סחפו אותי, ואני כאילו שמתנתקת מן העולם אני לא חושבת על כלום, אני לא רוצה כלום, רק לבהות בו בשלמותו בכל מה שהוא מעניק לי, אני מסתכלת עמוק לתוך עיניו ורואה את הכאב והשמחה ששוכנים בו בו-זמנית, ללא רצוני. שמחה של אהבת אמת, ועצב של אובדן חברות אמת, נושמת עמוק ומחבקת אותו הכי חזק שאני יכולה. החום שלו ממכר ואני לא יכולה להפסיק הוא הדבר היחיד ששפוי בחיי ואני לא אשחרר אני כבר למדתי לקחים, חיים ללא דילן הם חיים חסרי טעם, אחרי שנחשפתי לאהבה שהוא מעניק לי אני לא יכולה לחזור אחורה. "מלאני הכול בסדר?" שאל דילן, שמתי לב שאני עדיין מוחצת אותו בעזרת ידי. הוא העביר את ידו בשערו פורע את שיערו, "כן, אני פשוט ממש אוהבת אותך" אמרתי, "גם אני" אמר ונשק לי על המצח נשיקה כה רכה ומלאת אהבה. "או…איזה זוג חמוד" אמר קול מוכר, זה היה קול מוכר שלא רציתי לשמוע, זה היה ג'וש ופני הפכו לסיד. הצרות עומדות להתחיל אני מרגישה את זה, אבל רגע, מה הוא עושה כאן למה הוא בא?. ההוראות שלי לא היו ברורות מספיק, "מה אתה רוצה?" שאל דילן, "החברה שלך משחקת בך" אמר ג'וש, "אתה לא תדבר עליה, שלא תעז. תפסיק להציק לה" אמר דילן בכעס, הוא התנתק ממני והתחיל ללכת לעברו של ג'וש. "אני שיחררתי זאת היא שלא מפסיקה" אמר ושלף את הטלפון שלו, "ג'וש בבקשה תפסיק" אמרתי מנסה לעצור בעדו, למרות שידעתי שאני לא יכולה. ג'וש הראה לדילן את ההודעה ששלחתי לו, דילן הפך לסיד. הוא הסתובב והתקרב אליי, "מלאני, אני בטחתי בך נתתי לך את כל ליבי, ואת שיחקת בו ועדיין משחקת. שברת לי את הלב שוב ושוב ושוב, השתנתי למענך עשיתי הכל הייתי שם שהיה קשה הצלתי אותך, אבל אני רואה שכל זה לא מספיק, אם אני לא מספיק טוב בשבילך פשוט תגידי לי, את בכלל אוהבת אותי מלאני, אה!! מלאני את אוהבת אותי בכלל?" צעק דילן, שבורת לב ומחוצה נפשית, הסיוט שלי מתגשם. "דילן אני אוהבת אותך" מיהרתי להשיב, ופני רטובות מכל הדמעות שזולגות מעיניי. "אני חושב שאת לא אוהבת אותי מלאני, כי הוכחת את זה מספיק פעמים. אני יודע שאהבתי אותך מלאני בכל ליבי ואני תמיד יאהב, והפעם תני לשכוח אותך בשקט, אל תתקשרי אלי כי לא אכפת לי איזה הודעה תשאירי לי אני לא יענה כי, אני לא יכול לסבול שברון לב נוסף" אמר, "לא דילן בבקשה אל תלך" אמרתי אוחזת בידו, איך אפשר בכלל לתאר את מה שקורה כאן, מישהו שהוא התגלמות של כל מה שאני אוהבת בעולם הזה פגוע ממני, אני דפוקה, חסרת אחריות, איך שברתי לו את הלב?, אני לא יכולה לשאת את ההרגשה הזאת ששברתי לדילן את הלב, הוא לא יחזור אלי, אני לא הייתי חוזרת לעצמי. הנשימות שלי הופכות קטועות והדמעות ממשיכות לזרום. דילן העיף את ידי והלך במהירות.