אחיות | חלק א' ההחלפה – פרק ג

הייתי בהלם, לזה לא ציפיתי, היא הפתיעה אותי ולא יכולתי לדבר. היא אמרה שתתקשר אליי כשיהיה אפשר ותספר לי איך ומתי וכל אלה. אני הנהנתי אבל לא הקשבתי ממש, חשבתי על מה שלא סיפרתי לה. לא סיפרתי לה כי מי יודע אם זה ייפלט לה ואיפה, וכי אני עדיין לא בוטחת בה למרות מה שהיא טוענת שהיא רוצה לשחרר אותי, ואני לא יודעת אם אבטח בה עוד לעולם.
לא סיפרתי לה שאני מתכננת לברוח בעצמי, והחלטתי גם לא לשתף אותה בזה. אני מבחינתי אמשיך להתנהג כרגיל ואשמור את זה בסוד לעצמי.
עוד לא קבעתי תאריך אבל יש לי כבר תכנון. כתבתי את זה פה, ביומן שלי שאני מסתירה בתפר מיוחד במזרן כך שאף אחד לא רואה. השתמשתי גם במפת הכלא שלקחתי מאזור כניסת המבקרים כדי לתכנן את הדרך ולשרטט את הבריחה, וגם רשמתי עובדות על המבנה ביומן כמו- "גדר עליונה מצפון מזרח עד דרום מחושמלת".
ואז היא התקשרה.
"43, קוראים לך לטלפון. המתקשרת מזדהה בתור אחותך סופי." הסוהרת פנתה אלי, זה היה לפני שחזרנו לתאים מארוחת הצהריים ואני לא התלהבתי לדבר עם סופי אבל הלכתי לטלפון.
הגעתי לאזור הטלפונים ולאחר שהסוהרת מסרה את שמי לאחראית, אחראית הטלפונים החוותה בראשה לטלפון מספר 7 ואני ניגשתי והרמתי את השפופרת.
"שלום." אמרתי בקול קר כקרח, מנסה לגרום לה להבין שאני לא רוצה לדבר איתה למרות שבעקבות שיחתנו האחרונה התחילו לצמוח אצלי ניצנים של סליחה ולמרות שקצת הסתקרנתי כך שלא באמת רציתי שהיא תסגור.
"אליס! מה שלומך? חשבת קצת על השיחה שהיתה לנו?" היא דיברה כמו פסיכולוגית מבינה, מה שבטוח לא היא.
"ממתי את מתייחסת לשלומי? ומה יש לחשוב על השיחה? רק קצת צעקות ומשפט סיום שמשאיר סימני שאלה."
"טוב, את לא חושבת שבאמת התכוונתי לזה, נכון?! זו רק דרך לפתוח שיחה, כנראה שאת רוצה שאני אומר את זה ברצינות, לא?" גם היא בתורה יודעת לעקוץ. וכשאני שותקת כי אין לי תשובה היא ממשיכה.
"טוב, אז אליס, אני באמת רוצה להיות שם במקומך וגם זה קשור לתוכנית שלי. אז עכשיו אני אדבר ואת תקשיבי ואחר כך תבררי שאלות אם יהיו לך בסדר?"
"אהמ…" אני עונה תשובה לא בדיוק ברורה כי אני לא רוצה שהיא תחשוב שכל דבר שהיא תגיד אני אסכים לה אבל אני מודה בלבי כשהיא לוקחת את התשובה שלי ככן.
"אז אני אסביר לך, אני אשכנע את אמא שאני יכולה לקחת את האוטו ואגיע אלייך בחודש הקרוב לביקור. אני אסביר לך בדיוק איפה ניפגש ובאיזו שעה כך שכשאגיע תהיי מוכנה. אני אדבר עם האחראים עלייך ואבקש לקחת אותך לבקר את משפחתך עם מלווה, ניסע יחד הביתה ונעלה לרגע למעלה. ניכנס לשירותים ונחליף בגדים וכשנצא הם לא יבחינו בינינו. את תישארי בבית ואני אבלה את 15 השנים הבאות שלי בבית הכלא כמו שהייתי צריכה מאז הרצח." היא סיימה ושוב הייתי בהלם, לא חשבתי שהיא מתחרטת עד כדי כך. חשבתי שאולי היא תהיה מוכנה לעזור לי לברוח בלי להשאיר סימנים למציאתי, אבל לא כל כך מתחרטת עד מוכנות להתחלף איתי.
גם לזה לא ציפיתי.
###################################
ניתקתי את השיחה ונאנחתי, הייתי רוצה במקום להיאנח לנשום לרווחה אחרי שאליס תסכים לתוכנית או לפחות תגיב אבל התגובה לא הגיעה ואני ניתקתי. אני אתקשר אליה שוב בעוד חודש בערך, כמה ימים לפני ההחלפה ואשאל אותה אם היא בעסק או לא כי אין לי טעם לעשות את זה בלעדיה.
וכי היא יותר חשובה לי מכל אחד אחר, היא הכי חשובה לי בעולם.