אחוות טהורי הדם-פרק 11

-נקודת המבט של אריק-
התיישבתי במיטתי, אוחז בראשי בכאב, כאב של נטישה, כאב של הלב השבור אשר נכבה ממזמן.
שבוע של עצב, שבוע שלא דיברתי עם קאת' בגלל מקרה מטומטם, אני מטומטם כל כך.
איך יכולתי לעשות לה את זה? מה עבר לי בראש שפגעתי בה כך? אני בן אדם זבל, לא, אני בן אדם מחליא!
"אדוני, אפשר להיכנס? זה דחוף" סינן קול נמוך מבעד לדלת, קולו של אדריאן, רב המשרתים.
"כן" סיננתי, מפנה את גבי אל אדריאן, שנכנס ברגע זה לחדרי.
"מה קרה?" סיננתי בעייפות מזויפת, מנסה להעיף אותו מהחדר ולשקוע שוב ביגון, לחשוב על תוכנית להחזרת אהובתי.
"זאת קאת', הידיד הזה שלה.. הוא דיווח אתמול שכבר שבוע לא נמצאה בביתה" סינן בדאגה.
"מה?!" קמתי, צורח ומחזיק בגופו של אדריאן, מנער אותו קלות כדי שיזרוק עוד מידע.
"אתה הולך לכעוס עליי, אבל חקרתי מעט על ההיסטוריה של הלידה שלה ו…" סינן בפחד, דומע מעט.
"ומה?! אני המלך שלך ואני מצווה שתגיד לי בזה הרגע" סיננתי בכעס, אוחז בכתפו ולוחץ מעט, מפעיל עליו לחץ רב.
"לפי הדי אן איי וההבחנות של ביל, נמצא כי היא המרדין*" סינן, פורץ בבכי.
"מרדין? מה זה?" שאלתי באי הבנה, עוזב אותו ומנסה להרגיע אותו כדי לקבל עוד פרטים שיעזרו לי לאתרה.
"לפני אלפי שנים, קורונוס, בנו היחיד של השטן, מלך הבלדרק…" סיפר, מניח על רגלו את ידיו הרועדות.
"…הוא רצה לצאת נגד אביו… להקים צבא של צאצאיו שיחסל את גזע הערפדים שאביו יצר…" המשיך אדריאן לספר.
"ולמה הוא מחכה? הוא יכל לעשות את זה לפני אלפי שנים, לא?" שאלתי.
"זהו… שלא. הנבואה אומרת שרק אישה אחת ביקום יכולה ללדת את הצבא בשל קללה שהטיל אביו."
"ו…?"
"קאת' היא האישה הזאת…"
"אז אתה רוצה לומר לי שיש סיכוי שהיעלמות הפתאומית שלה קשורה אליו?"
"זהו, שכן. לצערי, רודריק, השומר שלה מצא סימנים לכך שהיא הסתובבה עם גבר ששייך למסדר ה"בלאדרק""
"אוקיי… ו…?"
"יש חשש שהיא נחטפה על ידו למען קורונוס"
"אתה אומר לי שהבן זונה הזה חטף אותה? אני ארצח אותו" צרחתי בכעס, מעיר את כל הבית.
"אדוני, מה אתה הולך לעשות?" ניסה לעצור אותי אדריאן.
"מה קורה פה?" נכנס לחדר ג'ורדון, משלב את ידיו ונשען על הקיר.
ג'ורדון הבריא מאז הריב שלי ושל קאת'.
"חטפו את קאת'" סיננתי בכעס, חובט בקיר עד זוב דם.
"איך יכולתי לתת לזה לקרות? הכל באשמתי! אני אשם! אם רק לא הייתי בוגד בה!" סיננתי בעצב, אוחז בראשי ונופל ארצה בתנוחה עוברית.
"אתה לא אשם, זה היה אני, לא שמרתי עליה מספיק" סינן רודריק, השומר שהצמיד ביל מיום היוולדה לקאת'.
"זה לא אשמתך" סיננתי,מניח את ידי על כתפו לאות מחווה.
"תודה מלכי" סינן,יוצא מהחדר במעט בושה.
"עכשיו תארגנו ישיבת צוות,אנחנו פולשים לבית של המזדיין הזה" סיננתי בכעס,אדריאן מהנהן ובורח מהחדר מפחד, משאיר אותי לאכול את עצמי במחשבות על אהובתי שסובלת.
==================================
"מלכי אני חושב שהרעיון משוגע ומסוכן" מתפרץ ג'ורדון לדיבוריי.
"אני חייב להציל אותה,גם עם זה יעלה בחיי" סיננתי ,מרגיע את חברי הזועמים למסדר.
"אני מסכים איתך שהיא אחלה בחורה…אבל אתה באמת רוצה לסכן את החיים שלך בשבילה?" סינן בדאגה ניק,גבר בעל צלקת שמכסה חצי פנים אך עדין היה בו משהו מיוחד ויפה.
"זה לא שאלה בכלל" סיננתי, אוחז בראשי בכאב,כאב של לב דואג ואוהב,כאב של אובדן.
"אז אני מסכים להצעה ויעזור לך בנוסף" סינן בחיוך
"תודה" השבתי,מחייך ומודה על העזרה שהציע.
"גם אני" קם ג'ורדון מכיסאו בתנופה,גורם לשאר חברי המסדר לקום ולקוד קידה,אות כבוד למלכם.
"אז היום בלילה זה יוצא לדרך,תתכוננו"
"כן מלכי" סיננו כולם,מחכים שאשחרר אותם.
"משוחררים" סיננתי,הולך במהירות לחדר הנשק הנמצא במרתף האחוזה.
חדר הנשקים כלל רובים,רימונים,קשתות,חצי רעל,רשת חשמלית ושלל גרזנים חדים.
הכלי נשק הללו אינם היו רגילים,הם היו בעלי כוח רב שנועד במיוחד לחיסול הבלאדרק,ציוד שעלה הון תעופות.
התחלתי להעמיס על עגלה מיוחדת כמות נכבדת של כלי נשק חזקים,לפי התוכנית כמובן.
לאחר שסיימתי קראתי לאדריאן שיחלק את הנשקים בין חברי האחווה לפי מיקומם בתוכנית.
לא איחר שנייה והוא עמד שם בדלת,משרת צייתן שמילא את העבודה במהירות רבה,מותיר לי ללכת להתארגן למבצע שיערך כעוד מספר שעות בודדות.
===================================
עמדנו מחוץ לבניין נטוש,מוכנים כולנו עם הנשקים הוחבאו היטב אך מהירים לשליפה.
חברי האחווה חיכו לסימן שלי ולא עבר שנייה ופצצת עשן ראשונה נשלחה בכניסה,מותירה לי את הזמן של הפעולת הסחה להכנס לבפנים דרך החלון שפתוח בקומה העשירית.
"בהצלחה" סינן ג'ורדון,מניח את ידו על כתפי בדאגה רבה ,דאגה של משפחה.
"פוצץ אותם" גיחך ניק ,הולך בתור ראש המסדר שיוביל את האחווה למלחמה שתיצור הסחה.
"תודה" סיננתי לניק לפני שנעלם מהעין.
"אין בעיה" חייך ,נעלם מהעין עם שאר חברי.
"אוקי מבצע חילוץ בדרך,קאת',אהובתי אל דאגה" סיננתי לעצמי,מרגיע את עצמי ואומר שכל היה בסדר.
ניגשתי לבניין ,מחזיק בחלון גבוהה ומשמש בו כתנופה.