אחוות טהורי הדם-פרק 10

-נקודת מבט קאתרין-
כעסתי כלכך,בעטי בכל דבר אשר עמד בדרכי,מאבנים לפחי אשפה.
לא האמנתי למראה עיני,לא יכול להיות שהוא היה עם אחרת אחרי הלילה הקסום שעברנו,האהבה שחלקנו.
אני לא מהבנות שמתבכיינות,בדרך כלל הייתי שמה פס על מי שבגד בי ומתאוששת תוך שנייה,אך משהו לא נתן לי לשכוח את אותה תמונה.
"סליחה גברתי" נשמע קול צרוד,גברי.
"כן" עניתי,מוחה את דמעותיי ומביטה בגבר בעל גוף חסון,שיער חום ועיניים חתוליות ששידרו סקסיות וגבריות.
"הכל בסדר?" התקרב אליי,מניח את ידו בעדינות על כתפי.
"הרגע גיליתי את מי שכביכול אהבתי עם מישהי אחרת" חייכתי,מצחקקת כדי להפסיק את העצב ששרר באוויר,חושפת לבן רנדומליי את מה שחוויתי.
"אני מבין אותך,לא מזמן תפסתי את חברה שלי עם אח שלי" חייך בעצב,מגרד בעורפו.
"אוץ איזה כלבים" סיננתי,מצחקקת.
"קולטת שסיפרתי לך משהו אישי ואני בקושי מכיר אותך?" צחק בקול,גורר אותי אחריו.
"תופתע גם אני בחיים לא בכיתי או סיפרתי למישהו דברים כאלה,אבל אתה כנראה הקורבן הראשון" גיחכתי,ממשיכה ללכת.
"אז אני מיוחד?" חייך,מגביר את קצב הליכתו וצועד לידי.
"משהו כזה" סיננתי בחיוך אדיש בעוד תמונות הבגידה נמצאות ללא מנוח בראשי.
"טוב כאן אני צריכה ללכת" אמרתי לאחר שהגענו לרחובי,קוטעת את השתיקה המביכה.
"לפחות אפשר את המספר שלך?" חייך,מושיט את ניידו המשוכלל לכיווני.
"הנה" חייכתי,מגישה לו את המספר שלי בעל כינוי "ידידה שומרת הסוד".
"אחלה כינוי בחרת" חייך ,מכניס אותו לכיס מעילו ומחבק אותי,חיבוק לילה טוב של ידידים.
נכנסתי לדירתי לאחר עלייה במדרגות המעצבנות האלה,זורקת את נעלי לכל עבר ומתקדמת למקלחת כדי לשטוף את עצמי מכל העצב.
נשכבתי במים הנעימים,מתענגת על נעימותם,מנסה לשכוח מהבגידה של אריק…שדי עבדה.
לאחר שהמים התחילו להתקרר מיהרתי לצאת,ניגבתי את עצמי טוב טוב .
לבשתי את ההלבשה התחתונה שלי וחולצה במידה גדולה שנראתה כמיני.
פתחתי את החלון שיציף את החדר באוויר קר,מתיישבת על מיטתי ומרימה את מיסטר טינקל,מניחה אותו על ברכיי ומלטפת אותו בעדינות.
צליל הודעה נשמע,מיהרתי לראות מי שלח .
"זוכרת אותי?"
"מי אתה?" כתבתי בפחד
"זה איש סודך" כתב בחזרה לאחר שנייה,גל של הקלה שטף אותי.
"הפחדת אותי,אנחנו חייבים להחליף שמות" שלחתי,מוסיפה לאחר רגע חייכן שמח.
"אז היי אני ניק ואת ?"
"קאתרין" משיבה,מחייכת לעצמי על הסיטואציה.
"אז מיס קאתרין התלווי אלי לכוס בירה בפונדק פנינה שחורה מחר?"
"תלוי מי מזמין" שלחתי,מוסיפה סמיילי מגחך.
"עלי כמובן"
"אז נתראה שם " שלחתי,מכבה את הטלפון ונשכבת על המיטה,מכורבלת עם מיסטר טינקל שגרגר בהנאה.
"לילה טוב שמנמני שלי" סיננתי,נושק לראשו הפרוותי.

—————————————————————–
"בוקר טוב" צעקתי לחלל הריק ,מקפיצה מרוב בהלה את מיסטר טינקל המסכן.
מיהרתי למכונת קפה שלי,מוזגת לי משקה חם בעל טעם מר אך מתוק מעט,מתענגת על כל לגימה.
"מיסטר טינקל בחיים אל תיתן למישהו להשתלט לך על הלב!הוא רק ישבור אותו" סיננתי בצחוק,מרימה אותו בחיבוק ונושקת לראשו.
"אלה עם זאת חתולה עם לב טוב אז אני מרשה לך" חייכתי ,מסתובבת במעגלים וגורמת לשנינו בחילה.
"תעזור לאמא להתלבש?" חייכתי אליו והוא בתגובה התחכך ברגליי,פשוט פרחה צומי קטן.
"לא צריך" גיחכתי,מבלגנת את ארוני במטרה למצוא את הבגד המושלם.
"בינגו" חייכתי,שולפת את החצאית השחורה שגזרתה גבוהה ואורכה קצר,עשויה מבד שיפון.
וגופיה לבנה מבד כלשהו מבריק ונוח.
התלבשתי במהירות,מסדרת את שיערי כצמא אשר התגלגלה כפקעת לראשי ולבסוף נעלי עקב שחורות.
לאחר שסיימתי להתארגן לקחתי את תיקי,לא שוכחת למלא את האוכל והמים של מיסטר טינקל ויצאתי מביתי בדרך לעבודתי.
"בוקר טוב" סיננתי למקום העבודה השנוא עלי,מחכה לתשובה שלא תגיע.
"תודה על היחס באמת" סיננתי בכעס,צועדת למקומי ומתיישבת,מניחה את תיקי על הרצפה ומתחילה לתקן את הכתבות שנערמו על שולחני.
עוד יום משעממם,טיפוסי.
————————————————————————————
"את סיימת?אני מחכה לך בבר" נשלחה הודעה מניק,הבחור שפגשתי אתמול.
"אני בחוץ" החזרתי, מחייכת לעצמי ,הלילה אני עומדת להשתכר ולשכוח מהצרות!.
חיפשתי אותו בעייני,קולטת את הבחור בעל מבנה גוף חלומי,עיינים ירוקות ושיער שטני,הגבר האידיאלי של כל אישה.
"היי" חייכתי אליו, מחבקת את ניק אשר קם בשבילי.
"את ממש יפה " חייך אלי חזרה,מושיט לי את הכיסא אחורה כדי שהוכל להתיישב,ממש ג'נטלמן.
"מה תרצו להזמין" חייך הברמן לעברנו,מביט בניק במבט חשוד ומחזיר אלי את מבטו,מחייך.
"בירה קרלסברג בבקשה" חייכתי לברמן,מחזירה את מבטי לניק ומתחילה לפטפט איתו על היום שעבר.
"הנה השתייה שלכם ,תהנו" חייך המלצר, מגיש לכל אחד מאיתנו את הבירה שבחר ונעלם באופק.
לגמתי מהבירה כמה שלוקים ארוכים,מתפלא שהטעם איכשהו נהיה מר מהרגיל.
"טעים לך?" שאל ניק בחיוך,מעיף את החתיכת השיער שברחה מהתסרוקת שלי.
"טעם משונה מהרגיל אבל סבבה" חייכתי אליו,לוגמת מהבירה כמה שלוקים.
לאחר שסיימתי את הכוס בירה הרגשתי כי מוחי מעורפל מעט.
"הכל בסדר ?את נראית מעופפת" סינן בדאגה ניק,עוזר לי לקום מהכיסא ומוציא אותי אחורה דרך דלת מוזרה.
"לאן אנחנו הולכים?" סיננתי בפחד,מנסה לעזוב את ידו אשר אחזה בי בחוזקה.
"את הולכת עכשיו לאורח מיוחד,למלך שלנו" חייך בחיוך פסיכי למדי,מכניס אותי בכוח למכונית אשר הברמן ממקודם
שימש כנהג.
"עזבו אותי" צרחתי,משתוללת בידיו של ניק והברמן אשר הצטרף לעזור לחברו.
"עזבו..אותי" מלמלתי תוך הרגשה איך אני נופלת לבור שחור,עמוק ללא יציאה.
"מה נראה לך המלך שלנו רוצה ממנה?" נשמע מלמול מהמושבים הקדמיים.
"בדרך להרבות אותה,אתה יודע שהיא היחידה שיכולה להמשיך את גזע בלאדרק" סינן בכעס קול מוכר.
"קורונוס מקבל מה שהוא רוצה אחרי הכל" סינן שוב אותו קול מוכר.
"ולמזלה הרע היא מה שהוא רוצה" נשמע צחוק שהדהד ברחבי האוטו,צחוק מרושע.