אז.. ככה זה התחיל -פרק 1

היי אני אביגיל בת 14 כיתה ט ואני ממש אבל ממש שאנת את בית ספר, טוב נו כמו כולם. יש לי שער שחור, מהשורש חלק והשאר מטולטל, תמיד אומרים שהוא ארוך (לא יודעת לא שמתי לב) ועניים בצבע אפור. אין לי הרבה חברות אבל החברות שיש לי הן הכי טובות בעולם אז אני מסתפקת בזה. אלכס הוא אח שלי והוא יותר גדול מימני ב- 4.5 שנים. הוא בצבא והוא בא פעם בשבועיים אז אני לא יכתוב אליו הרבה. טוב אני לא רוצה לחפור יותר מדי אז …
"אביגיל חמודה תתעוררי, את לא רוצה לפספס את היום הראשון שלך" קולה של אמי נשמעה מלמטה "רגע אימ עוד חמש דקות" משכתי את השמיכה מעל ראשי "אביגיל אין חמש דקות תקומי כבר !" אמא נכנסה לחדר פתחה את החלון ולקחה לי את השמיכה "טוב אני קמה איזה לחץ" התיישבתי על המיטה ושפשפתי את העניים "אביגיל אין הרבה זמן" אמי חייכה חיוך קטן ויצא מהחדר. קמתי מהמיטה והלכתי לארון לחפש בגדים ללבוש. בסוף לקחתי גינס שחור, גופייה אפורה עם ציור של ורד ורצתי להתקלח.

יצאתי מהמקלחת תוך כדי שאני מסתרקת. לקחתי את המחליק מהקופסא שעל השולחן והתחלתי להחליק את שערי. לבשתי נעלי ספורט שחורות גבוהות של אדידס, לקחתי את התיק וירדתי למטה. אמא חיקתה לי ליד הדלת היא הביאה לי פרוסה ויצאנו.
"אימ סליחה" אמרתי לה תוך כדי שאנחנו נכנסות למכונית "על מה?"
"על זה שאת מאחרת בגללי" אמרתי כאשר אני מסתכלת למטע במבוכה "זה בסדר הבוס שלי יבין העיקר שאת לא תאחרי. אני יודעת כמה קשה לקום אחרי חופש כל כך ארוך" היא חיכה חיוך קטן והמשיכה "גם אני הייתי בבית ספר"

הגעתי לבית ספר ב- 8:05 חמש דקות לפני טקס בית ספרי. כמו כל שנה אנחנו עומדי ברחבה שומעים את דברי המנהל ומתים מחום, ואז שולחים כל שכבה למקום אחר. נכנסתי לבית ספר עם רגל ימין, כן כן אני מאמינה באמונות תפלות. בקיצור כשנכנסתי ראיתי את חברות שלי בספסלים ליד הדלת "כמו תמיד אביגיל היא המאחרת" גל אמרה בחיוך (גל היא חברה טובה שלי אנחנו חברות מכיתה ג. שער שחור חלק ועניים חומות) "טוב נו מה את רוצה זה הקטע שלה!" אופיר אמרה במהירות (אופיר היא גם חברה טובה שלי אנחנו חברות מהגן בארך. היא בלונדינית עם עניים ירוקות) "וואו ככה מתחילים את הבוקר. בלי שלום, מה קורה, כלום?" אמרתי והתיישבתי ליד לין (לין היא חברה טובה שלי, אנחנו חברות מכתה ו. יש לה סער חום ועניים בצבע חום דבש) "אני מסכימה עם אבי" עמית חיכה קלות והסתכלה על גל (עמית היא חברה טובה שלי אנחנו חברות מכתה ד. יש לה סער זהוב ארוך אבל ממש ארוך, ועניים בצבע דבש)

היה צלצול וכול הילדים התאספו ברחבה והמנהל עלה לבמה. אחרי הרצאה ממש ארוכה שלא ממש הקשבתי לה, ואחרי שהציגו את תלמידי שכבה ז אמרו לכל שכבה ללכת למקום אחר, ושכבה ט הייתה צריכה להתכנס בעולם הכנסים. "יופי עכשיו צריך לשמוע את ההרצאה של רותי" לין אמרה והסתכלה למטע "לא נורא לילוש מקסימום נתאבד" אופיר אמרה וכולם צחקו "כלום לא השתנה… טוב נו אולי קצת" נשמעה קול מוכר מאחור, כולנו הסתובבנו באותו הזמן "אתה… מה אתה עושה פה?!"