אז.. ככה זה התחיל – פרק שני

מתן, החבר הכי טוב שלי או החבר היחיד שלי. הוא חזר הוא סוף סוף חזר, והפעם לתמיד… לא ראיתי אותו כבר שנה…. אוקיי אז ככה מתן הוא חבר ילדות שלי אנחנו מכירים מגיל 2 בארך, ושבוע לפני שהיינו צריכים לעלות לכיתה ה' ההורים שלו נסעו לשליחות של חמש שנים. פעם בשנה הוא מגיעה לישראל לשבוע, לבקר את המשפחה והחברים אבל עכשיו הוא חזר לתמיד. "אתה… מה אתה עושה פה?!" לא האמנתי הייתי מופתעת הוא לא אמר לי כלום אל זה שהוא חוזר "מתן למה לא אמרתה לי כלום?!"
"לא רק לך הוא לא אמר!" גל הסתכלה עליו בכעס
"ספרתה לחבר הכי טוב שלך או שרק לנו לא אמרתה? לא שלי יש בעיה עם זה" אופיר אמרה עם חיוך מרושע, לא הבנתי למה אבל הם אף פעם לא הסתדרו "טוב רגע תירגעו שנייה רק ניסיתי להפתיעה אתכן, ואופיר בבקשה על תתערבי"
"טוב נו אין לנו זמן אנחנו צריכים ללכת גם אתה מתן" לין אמרה תוך כדי שהיא גוררת אותנו לכיוון הדלת.
נכנסנו לאולם וחיפשנו מקום. למזלנו רכזת השכבה עדיין לא נכנסה "מתי אתה לא בא לשבת אתנו?" לין שאלה את מתן כשהיא ראתה שהוא נשען על הקיר בכניסה "לא זה בסדר תעלי זה נראה כאילו הן שמרו לך מקום" מתן אמר לה תוך כדי שהוא מצביע לכיוון שלנו "אממממ לין אני יכול לשאול אותך …" מתן לא הספיק לסיים את המשפט "כן מה?" לין חיכה חיוך קטן "את לא כועסת עלי?"
"לא" לין אמרה בפשטות ועלתה לשבת
"תראי איזה חתיך זה שעומד בכניסה" שמעתי שני בנות מעלי מדברות ואני לא הכחיש הוא באמת די חמוד יש לו שער שחור חלק ועניים כחולות "זה מה שאת חושבת" אופיר אמרה בעצבים
רכזת השכבה נכנסה והתחילה לדבר על השיבוצים של הכיתות ועל המגמות ואחרי חפירה ארוכה היא הציגה את התלמיד החדש "אוקי שכבה ט יש לנו תלמיד חדש. לפניי יומיים הוא חזר עם ההורים שלו משליחות בארצות הברית, שם הוא למד חמישה שנים" היא אמרה כשהיא מסמנת לו להתקרב אליה כדי להציגו "עדין לא החלתנו לאיזו כיתה תלך כי לא ידענו עם שמרתה על קשר אם חברים ואם אתה רוצה להיות איתם בכיתה" היא הסתכלה עליו והתעלמה מאתנו "אמממממ….. שמרתי על קשר עם כמה חברים אבל הם די מפוזרים בשכבה אז לא ממש אכפת לי באיזה כיתה אני היה"
"אוקיי איך שאתה רוצה" היא אמרה במהירות והמשיכה אחרי מספר רגעים של חשיבה "בכיתה ט3 יש הכי קצת ילדים אז תלך לשם. אם זה בסדר לפי המצב החברתי שלך"
"כן זה בסדר, יש לי שם חברה ממש טובה" הוא אמר בחיוך והסתכל אלי "זה לא בסדר מבחינתי" קמתי מהמקום ויצאתי "והייתה" אמרתי בעודי יוצאת מהאולם. רותי הייתה בהלם ואתי המחנכת שלי לא הבינה מה קרה לי (כן… אני הילדה השקטה והתמימה זאת שאף אחד לא זוכר ולא ממש שמים לב אליה. טוב נו ברוב המקרים…. במקרים הפחות טובים זה 'אביגיל אני בקושי שומעת אותך מדברת' טוב הבנתם אותי)
"זוכרת שאמרתי שחברה ממש טובה שלי שם… אז זאת היא"
"ריב רציני ?" אתי שאלה במהירות
"הריב הראשון ב- 12 שנים שאנחנו מכירים"
"אני מכווה שתפתרו את זה" רותי אמרה והמשיכה בהרצאה שלה "אני המחנכת שלך במשך השנה הזו" אתי אמרה בזמן שהיא ומתן הלכו לכיוון הכניסה
"אוקיי נעים להכיר אותך. אמממ אני יכול לצאת לשנייה" מתן אמר ויצא בלי לחקות לאישור

"אין את גדולה" שמעתי את הקול של מתן מתקרב והסתובבתי לראותו "אני לא מאמין שאני אומר את זה אבל…"