אז בגלל שנמאס לכם מ"מה אני?" אז אני מתחילה סיפור חדש

אז לסיפור יקראו:
"כל כך קשה לשמור על הכללים"

בחיי תמיד היו מספר כללים פשוטים:
1.תתעלמי מכול מה שנראה לא אנושי-
אבל למזלי הרע נולדתי עם יותר מידי סקרנות
ושלא כמו רוב האנשים אני יכולה לראות
את הצד העל טבעי של החיים.
2.אל תדברי על איש על מה שאת רואה-
אבל אני תמיד פולטת ליד אנשים את
המשפט"עד כמה עיוורים אתם?"
ואיני יכולה להימנע מן המשפט הזה .
3.לעולם אל תסגירי את יכולתך לראות
את היצורים העל טבעים-
מכוון שכמו בני האנוש הם ירצו לנתח כול
סטיה מן הטבע שהם רגילים אליו.
4.אל תראי שום רגשות ואל תיקשרי לדבר-
אם תשארי יותר מידי במקום אחד הם ירצו לדעת מי היא
החדשה ועל כן אסור להיקשר לדבר, משום שבעת הצורך הוא
יכול להעיק עליך .

הייתי צריכה לקבוע את הכללים האלה בעצמי
משום שמשפחתי לא יכלה לראות אותם
ועל כן חשבו שאנ מטורפת אבל אני יודעת
שהם אמיתים הרגשתי את תעלוליהם על בשרי
יותר ממה שאפשר לספור
יכולתי לראות אותם את כולם
יכולתי לראות את כוחם העצום או את הדרך בה הם נעים במהירות עצומה
ותמיד הסתכלתי עלים בקנאה משום שחיי
העניקו לי את המתנה לראות זאת
אך לא את הכוח לעשות את אותם הדברים