אזעקת אמת – פרק שני

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

האוכל ערב לחיך, השיחה קלחה, הפגישה שהייתה אמורה להתקיים בוטלה לחלוטין ומרטין שילח את מי שזה לא היה אמור להיות לדרכו, האלכוהול היה איכותי והמלצרים ידעו להיעלם בדיוק בזמן. בקיצור מושלם.
אחרי שעתיים של אסקפיזם מוחלט, שיחה קולחת מסביב לעולם על לונדון, פריס, מילאנו, ניו יורק וטוקיו, נזכרתי שיש לי מקום עבודה לחזור אליו, ולכן התחלתי בתהליכי התנתקות מהצ'ארמר הבריטי.
"מתי אוכל לפגוש אותך שוב?" הוא שאל כבדרך אגב בדיוק אחרי ששילם את החשבון בג'נטלמניות.
"לא תוכל" עניתי קצרות, הגיע הזמן לנחות בראשון לציון ולחזור למציאות.
"אפשר לשאול למה?" הוא חייך אליי בעודו תוחב את כרטיס האשראי לארנקו.
"לשאול תמיד אפשר" חייכתי בערמומיות.
"והתשובה…."
"מרטין היקר, אני חושבת שאתה יודע את התשובה, מאיש עסקים מיומן ומפולפל שכמותך לא הייתי מצפה שתחמוק העובדה שעל אצבעי אני עונדת טבעת נישואין ומכירה יותר מדי תוכניות ילדים המשודרות כרגע בערוצי הילדים."
הוא הביט בי ממושכות, מבטו התערפל מעט ואז באופן מפתיע הוא קם ממקומו, השאיר טיפ שמן למלצר, קד קידה לעברי, התיישר תוך שהוא מאפשר לי להתפעל עוד קצת מהטוטאל לוק ואז עזב במהירות את המקום.
לקח לי כמה שניות להתאפס. חשבתי שהוא הולך להתמקח, ינסה לשכנע אותי שאני לא יודעת מה אני מפסידה והייתי מוכנה לויכוח מטופש שהתוצאות שלו היו ידועות מראש.
מרטין בהחלט הפתיע אותי.
משכתי את התיק שנח על משענת הכיסא והתחלתי לצעוד לעבר היציאה. בדרכי אל האוויר הצח, מעדתי וכמעט השתטחתי מלוא קומתי על הרצפה, כמו שהייתי אמורה לעשות כמה שעות קודם לכן כשאזעקות עולות ויורדות נשמעו היטב ברחבי הארץ. למזלי המלצר שלנו עבר בדיוק מולי ועצר את הנפילה לא לפני שהעפתי את המגש הקטן עם הקוקטיילים שאמור היה לספק לשולחן סועדים אחר.
הייתי נבוכה והתנצלתי בלי הפסקה.
"שטויות, גם אני הייתי מרגיש מסוחרר אם הייתי מעביר אחר צהריים עם הגבר המרשים שלפני כמה רגעים סילקת" הוא קרץ לי.
באמת הוא אמר את זה עכשיו? הייתי קצת המומה וגם קצת מבואסת.
אבל עם כל הצער שבדבר, לא הייתי נוהגת בדרך אחרת גם עם עוד אלף מלצרים היו מסבים את תשומת ליבי לכך שהגבר שבילה איתי את אחר הצוהריים, היה זכר אלפא מהזן המשובח ביותר.
יצאתי אל מחוץ למסעדה, שאפתי אוויר ונשמתי לרווחה. יש דברים שלא נועדו לקרות.

"נו, מה דעתך?" הגבר שישב כעת במכונית המרצדס השחורה נשאל על ידי קול בס עמוק שבקע מתוך מערכת השמע של הרכב.
"מה דעתי?" הוא הביט באשה שעמדה מחוץ למסעדה ונראתה קצת אבודה "צריך לעשות כאן קצת עבודה, אבל יש סיכוי לגייס אותה לטובתנו."
"עלי, למרות הכול אני סומך עליך ועל הבחירות שלך. אל תאכזב אותי פעם נוספת."
"זה לא יקרה שוב, אמיר. הפעם נעשה את זה לאט ובטוח. עד שלא תזחל בעצמה אלינו ותתחנן לספק מידע, לא אפעל בשום צורה או דרך."
"גם לא צריך להשתגע עם הכסף והפינוקים, בכל זאת היא הייתה מורה פעם, אפשר להיות יותר צנועים אתה."
"סגור אמיר, אני אפתה אותה בסופ"ש מתנת ארגון המורים. זה יחסוך לנו הרבה מאוד כסף" שני הגברים משני צידי הקו התגלגלו מצחוק בזמן שורד התקדמה לרכבה, לא מודעת כלל לכך שהרכב שלה מאוכן על ידי גורמים שונים ומשונים.