אזעקת אמת – פרק שישי

הועלה לאתר ‘סיפורים’ (tale.co.il), תחת שם־העט ‘zismanta’.
כל אתר אחר שמציג תוכן זה – עושה זאת ללא הסכמת הכותבת!

חזיית התחרה השחורה הציצה מתחת לחולצת הסאטן הלבנה שלי, לחצאית המידי השחורה היה שסע עמוק ביותר ולנעלי העקב המבריקות הייתה סוליה אדומה. השיער היה אסוף לפקעת צד ועל שפתיי נמשח אודם אדום וחושני. ריח הבושם היקר הורגש היטב ותפקידו לשדר מסרים תת הכרתיים.
מרטין היה נער הפיתוי של האיראנים ואני הייתי צריכה לשחק אותה נערת פיתוי ישראלית, הבנתי כבר את משחקי התפקידים. כל זמן שזה רק משחק הכול טוב, אני מקווה שהחבר'ה מהאוזנייה שמצוטטים לי לא ירדמו בשמירה ויוודאו שאני יוצאת ללא פגע מכל האירוע הזה.
בבוקר כשיצאתי לעבודה אמרתי לצחי שאאחר כי יש לי פגישת עבודה בתל אביב.
"טוב מותק, אל תשכחי שיש לי תור למעבדת שינה כדי לבדוק מה קורה עם הנחירות שלי." הוא כמעט התנצל על משהו שהכרחתי אותו לעשות בגלל שלאחרונה חשתי שאני ישנה בתוך נגריה ולא במיטה שלי " אהה וכמעט שכחתי התאומים הולכים לחברים שלהם וישנו שם כך שלא תצטרכי לאסוף אותם."
כל הכוכבים הסתדרו, נשמתי לרווחה לא אצטרך לתת הסברים מיותרים ועל הדרך לסכן את ביטחון המדינה.
"יופי צחי, שמחה שנדע סוף סוף מי התנחל בדרכי הנשימה שלך והחליט לצ'פר אותי בחדר ארונות חדש."
השעה הייתה כבר שתיים בצהריים, החלטתי שהתבשלתי מספיק זמן במיץ של עצמי והגיעה הזמן לפגוש את המשת"פ הפרסי. חייגתי את מספר הטלפון של מרטין והמתנתי שיענה.
"הלו, ורד זאת את" הרגשתי הפתעה בקולו "לא הייתי בטוח שתתקשרי" ומיד הקלה.
"כשאני מבטיחה משהו אני בדרך כלל מקיימת" גיחכתי בתוך תוכי.
"איפה את רוצה להיפגש?" הוא היה מאוד מנומס.
"ניפגש בקפה סוזנה בשבזי, נשב בחוץ, נעים עכשיו ואפשר לעשן" רציתי לוודא שאני בטווח הראייה של כוחות הביטחון כל העת.
"חצי שעה?" שאל.
"אכן."
סגרנו את השיחה והרגשתי איך הדופק שלי מתחיל לרוץ. אני עושה משהו מאוד חשוב לביטחון המדינה שמאלץ אותי לחטוא עם גבר יפהפה, שהוא ערבי שרוצה בעצם להרוג אותי. יואווו איזה סיבוך.
התיישבתי על מושב הנהג והוצאתי מתוך התיק את בקבוקון הרסקיו, כמה טיפות יכניסו את הכול לפרופורציה חשבתי לעצמי, אלא שבדיוק באותו רגע, צחי סימס לי שהזיזו לו את התור למעבדת השינה לשבוע אחרי.
סימסתי לו חזרה שגם היום לא יודעת מתי אשוב הביתה, ליתר ביטחון, כדי שפרק הזמן שאבלה עם מרטין יהיה מספיק גדול. אין ספק שהשינוי בלו"ז של צחי הכניס הרבה מאוד בעיות חדשות לתוך התכנון החובבני שלי לבעיית "מה לעשות עם מרטין".
נזרום, הרסקיו כנראה התחיל להשפיע ומה שיצא אני מרוצה.
כלומר, מה שיצא אני אהיה מרוצה השאלה אם שמשון ויובב מהמוסד יהיו מרוצים גם כן.
הגעתי הפעם לפני מרטין, שזה היה מעולה.
הזמנתי לנו שני משקאות אלכוהוליים ולאחד המשקאות הכנסתי טיפות שמאלצות אותך לומר את נאמת, שנתנו לי שני אנשי מוסד אפורים. נשבעת שזה מה שהם אמרו שהטיפות האלה אמורות לעשות.
מרטין הגיעה כמה דקות אחריי, ראה את המשקאות וניכר על פניו שהוא מתלבט האם לשתות בכלל מהמשקאות הססגוניים שהמתינו על השולחן בסגנון משחק המוחות של וזיני ורוברטס הפיראט האיום "מהסרט הנסיכה הקסומה".
"אני פחות מתחבר לסנגריה אדומה מה את אומרת על מרטיני" הוא קרץ לי.
"לך על זה" חייכתי והוספתי יא חתיכת בן זונה חשדן.
השיחה ביננו קלחה, סיפרתי לו על עברי כמורה ועל המהפך שעברתי לפני כחמש שנים. הוא היה קשוב ביותר ומאוד התעניין בשינוי הלקוחות מתלמידים ללקוחות מבוגרים.
הוא סיפר לי על עסקי הנדל"ן בלונדון, אירופה בכלל, האמירויות והפיליפינים וכל העת שאלתי את עצמי מה מכל זה בכלל נכון.
"למה בחרת להגיע לישראל?" החלטתי להעלות הילוך "ועוד בזמן מלחמה" עיקמתי את פרצופי "לא היו לך הצעות טובות יותר?"
"הייתי מפספס אותך" הוא התחמק "אז טוב שלקחתי את ההחלטה להגיע לכאן לא?" הוא חייך חיוך זאבי.
לגמתי מהמשקה האדום בורדו שלי והייתי קצת אובדת עצות, איך נגרום לו לפתוח את הפה?
"מה דעתך על קינוח בדירה שלי, יש לי בדיוק את מה שאת צריכה כדי לסיים את הארוחה עם טעם טוב."
הרגשתי שהוא יורד על הבחירה שלי, והיה מעדיף איזו מסעדת גורמה, אבל גרוע מכך חששתי שהפגישה ביננו תגלוש למקומות שלא הייתה לי כוונה להגיע אליהם למרות הלאנז'רי המפתה שהציץ.
מרטין ביקש ממני סליחה לרגע כי הוא צריך ללכת להתרענן וכך היה לי זמן לחשוב איך אני יוצאת מצב הביש הזה.
"תקשיב אמיר, היא מתנהגת קצת מוזר. מה אם היא או מישהו אחר עלו עליי ויתחילו לרחרח מאיפה אני מה אני עושה בישראל ועוד כהנה וכהנה?"
"אז בלי לדפוק חשבון פשוט תהרוג אותה ותחפש מישהי אחרת" אמיר חתך.
"טוב, לפני שאני מחסל אותה נראה איזה מידע היא יכולה להניב."
ראיתי אותו מקצה המסדרון הולך לכיווני ושב לשולחן, היה לי ברור למדי למה הוא נבחר למשימה הזאת.
ניסיתי לאלתר במהירות.
"בואי מתוקה נלך לשנות קצת אווירה."
הרגשתי קצת זנותית, אבל איך שהתרוממנו מהכיסאות שלנו, נתקלתי ברגלו של מרטין שנתקל בשולחן והעיף את כוס יין הסנגריה האדומה על החולצה הלבנה שלי.
"אני ממש מתנצל" מרטין נראה המום.
"הכול בסדר" ניסיתי להרגיע "אנסה להסיר את הכתם בשירותים" נסוגתי לאחור.
נכנסתי לשירותים ונעלתי אחריי את הדלת "אתם שומעים" לחשתי "זה לא ילך הוא מנסה לקחת אותי לדירה שלו"
האוזנייה המיקרוסקופית נכנסה לפעולה כי לפתע נשמע "נסי לבטל את הקינוח המשותף שלכם, יש מצב שהוא יודע שאת לא תמימה וינסה לפגוע בך."
התנשפתי קלות, הבטתי בדמות שנשקפה אליי מן המראה וחשבתי לעצמי: איך נכנסתי לבוץ הזה ואיך אצא ממנו בשלום.
שבתי למרטין והודעתי לו שאני חייבת לשנות תוכניות כי קר לי ואני חייבת לאסוף את אחד התאומים מבית החבר, כי עלה לו החום וההורים ביקשו שאקח אותו לפני שידביק את כולם.
מרטין רשם משהו על פיסת נייר והגיש לי אותו "זו הכתובת שלי, בואי אליי מחר בצהריים נסיים את הארוחה הזו כמו שצריך. יש לי שוקולד משובח, פירות יער ושמפניה. את תבחרי איך את רוצה לגמור."
ככה פשוט אמר, לגם מהמרטיני והלך.