אור הירח- פרק שלישי.

פתחתי את עיניי בחשש. שמש מסנוורת האירה את עייניי, וגרמה לי לעצום את עיניי בחוסר אונים.
שמתי יד מעל עיניי, כדי לחסום מקרניי השמש להגיע אלי י והסתכלתי מסביב.
לידיי היה איש, גופו מכוסה בדם. נפלתי על ברכיי בבהלה,לצד האיש. איך הגעתי לכאן? חשבה טרייסי, אבל אז הזיכרון הציף אותה. סטפן. זה היה הקול של סטפן. אבל היו איתו עוד אנשים.
"הנה היא!"נער, בגיל העשרה כנראה, צעק לשני אנשים גדולים ממנו. "אמרתי לכם שאני לא מדמיין. הם מפרים את ההסכם."
שני אנשים, שני גברים חסונים עם משקפי שמש על פניהם וחליפה שחורה,החליפו מבטים.
הם הרימו את טרייסי מגבה וסחבו אותה על ידיהם ."לא!מה אתם עושים!? יש פה איש מת! מי אתם?!" צרחה טרייסי, אבל היא לא פתחה את פיה. היא לא יכלה- לא עדין. לא הכל ביחד.
היא נגעה בכתף של מי שהחזיק אותה והוא הסתכל עליה. "יש שם איש גוסס." מלמלה.
"הוא לא גוסס." ענה בפשטות ."הוא מת. את הרגת אותו."
טרייסי הזדעזעה, היא לא יודעת אם זה מהפשטות שהוא אמר את זה או מהעובדה שהיא הרגה איש.
"אני מה?!"
"את הרגת אותו." הנער אמר, חזר על מה שהאיש אמר. "דרך אגב, אני מייקל"
טרייסי הסתכלה עליו. הוא העביר את ידו בשיערו השחור ומלמל משהו לאיש השני, זה שלא סחב אותה. "למה אתם סוחבים אותי?" טרייסי נדהמה,היא אפילו לא הייתה לחוצה.
כלומר, שני אנשים זרים סוחבים אותה לאחר שרצחה בן אדם, והיא לא חוששת בכלל.
מה? "מי אתם?" שאלה טרייסי בתוקפנות מיותרת.
האנשים החליפו מבטים, "אני אדריאן." אמר זה שסחב אותה. "איך קוראים לך?"
טרייסי משכה בכתפיה בפשטות ,"טרייסי."
מייקל התלחש עם אדריאן, "תבחרי שם חדש."
התבלבלה טרייסי. "למה?"
מייקל משך בכתפו. "שם של ערפדים."
"מה זה אמור להביע?" טריסיי נבהלה מעצם העובדה, אבל היא יודעת טוב מאוד מה זה אמור להביע, כי כששיניו של סטפן התכחו תחת עורה, היא לא הייתה מופתעת, היא הייתה מאוכזבת.
מעצמה.
שחשבה ללכת לבד.
ברגל.
"אני ערפדית עכשיו?" שאלה טרייסי בקול חסר הרגשות שלה, שאמנה אותו במשך כמה שנים. "זה מה שאתה מנסה לאמר?"
הנער –מייקל- התעלם ממה שאמרה והציע לה שם.-"מה עם ליס?"
טרייסי כווצה את עיניה. "תענה על השאלה."
הנער פתח את פיו לאמר משהו, אבל האיש –זה שלא החזיק אותה- קטע אותו. "זה לא ידוע."
אדריאן הסתכל עליו. "תפסיק,סאם."
"לא תפסיק." דרשה טרייסי. "אני רוצה לדעת מה אני."
הנער דיבר במהירות- "נצטרך לעשות בדיקות- אבל ככל הנראה כן."
טרייסי השכיבה את ראשה לאחור על אדריאן. היא לא הרגישה שום דבר בנוגע לסיפור הזה. האם זה חלק מלהיות ערפד? לא להרגיש שום דבר?
כנראה שתדע בקרוב, חשבה, וצנחה לשינה עמוקה.