אומרים שאני חזקה*-* פרק 5

פתחתי את הדלת והבטתי בעיניו החומות שהתגעגעתי אלייהם כל כך.
הוא מחייך אליי, חושש טיפה, כמתנצל שנעלם.
אני נשארת אטומה ושואלת :"היי גיא, קרה משהו?".
"צריך שיקרה משהו כדי שאבוא אלייך?" שאל פתאום.
כאילו שהמצב ביננו אף פעם לא השתנה.
אני מופתעת והוא ממשיך :"אפשר להיכנס?"
והוא נכנס בלי שעניתי, כאילו זה אותו גיא שהכרתי.
אני עונה 'כן' למרות הכל ונועלת את הדלת.
הוא מתיישב מול הטלויזיה ומחכה שאתיישב לידו.
אני מתיישבת ורוצה כל כך לחבק אותו.
:"שמעי.." הוא מתחיל לומר ומשפשף את פניו בשתי ידיו האדיבות.
"אני יודע שהתנהגתי חרא בזמן האחרון אבל את האדם היחיד שאני יכול לסמוך עליו. מצטער על זה,על ההתעלמות המגעילה שלי..אני יודע שזה לא משכנע אותך אבל למען החברות שלנו סלחי לי. לפחות למען החברות שהייתה לנו."
הוא מחזיק בידי ומבקש שוב סליחה, הוא יודע שזה מצחיק אותי ..הידיים שלי בתוכו וההתנצלות הזו. תמיד אמרנו אחד לשני שלא צריך לומר תודה וסליחה בין חברים, חשבנו אז שלא נפגע אחד בשני. אני רוצה לומר לו שבין חברים לא מתנצלים אבל מה לעשות שבאמת נפגעתי?
אני מחייכת ומנסה להבליג. הוא ממשיך להתחנן ושר לי כמו פעם :"ניצני ניצן שלי פרח .."
שנאתי תמיד שאמר לי את זה והוא ידע את זה אבל פתאום זה מזכיר לי אותנו ואני קמה ומחבקת אותו חזק, מפחדת שיברח שוב.
אני מופתעת מהעוצמה שבחיבוקו, כאילו הוא זקוק לי יותר ממני.
:"אז מה קרה?" שאלתי שוב.
אני יודעת שקרה לו משהו. המבט הזה שבעיניו והחיבוק הזה..
הוא פוקח עיניים מופתעות כנתפס בחטא ועונה :"כנראה שאת מכירה אותי יותר טוב מכולם. הסתבכתי.לא משהו רציני, אבל הסתבכתי עם המשטרה".
באיזה קלות הוא אומר את זה, עם התרגשות קלה בקולו.
אני פוערת עיניים גדולות וקופצת מהספה :"מה??"
הוא מחייך חיוך עדין כטיפש ועונה:"גיבורה שלי מה נלחצת? לא עשיתי כלום פשוט האקדח של חברים שלי אצלי והם מחפשים את האקדח ואני צריך להחביא את זה..".
אני מתחילה להבין את העניין, הוא רוצה שאחביא את האקדח אצלי.
אני מתרחקת ממנו ושואלת :"אתה רציני?"
"כמו שאני אוהב אותך יותר ממני ". הוא עונה.
רק הוא יכול להגיד לי מילים כאלה עוצמתיות ואני האמין לו.
:"גיא זה לא הגיוני, איך? של מי זה? ולמה זה אצלך? הייתי צריכה לנחש..רק אתה מסוגל לעשות טובות כאלה לאחרים."
גיא מגחך ואומר :"רק בנות מסוגלות לשאול כל כך הרבה שאלות ולענות לעצמן ! ".