אומנויות – פרק 3

פרק 3
*נקודת מבט אלינה*
"מה זה התור המטורף הזה ?!?!"שאגתי כשראיתי את ערמות הילדים עומדים בפתח המזכירות , דחפתי בקבוצה של חנונים מכיתת הכתיבה והבטתי קדימה – אין מצב שאני מקבלת את המפתח ב…40 שנה הקרובות ! המשכתי להדחף קדימה – או לפחות לנסות .
זה היה מוזר , בלי התראה מוקדמת כל התור נפל על הרצפה, כמו לגו . ונערה גבוהה התחילה לרמוס את כולנו עד למזכירות , היא דפקה על השולחן וצעקה " נמאס לי לחכות ! למה אפשר לקבל מפתחות רק פה ?! למה ?! אני דורשת את המפתח שלי עכשיו ! " . המזכירה נראתה כאילו היא הולכת להתעלף בכל רגע , נעמדתי על כיסא שהיה באזור וצעקתי " הג'ירפה צודקת ! לא מחכים יותר ! העם דורש מפתחות חברתיים !!!! " בוואט אחת כל התלמידים התחילו להריע אלינו והתחלנו לצרוח בכל בית ספר , כל המנהלים והמורים התקבצו והתחילו לעזור למזכירה המבוהלת , תוך 5 דקות החזקתי את המפתח המיוחל בידי
" עשינו את זה ! " הנערה הגבוהה אמרה ונתנה לי 'כיף' , חייכתי אליה והיא רצה במהירות לביניין שלה , גוררת את התיק גב הענקי שלה ועוד תיק עבודות גדול … זאתי ציירת זאתי ? צריכים אחת כמוה בהיפ הופ !!!!
הרמתי את התיק שלי על גבי ודילגתי בקלילות לחדרי , מרוצה מהבלאגן שיצרתי 

*נקודת מבט איטו*
" אלא בלאגן !!!!!!!!! " צעקתי כשפרצתי את דלת החדר וקפצתי על המיטה , מי מחכה למפתחות מי? שמתי מוזיקה באמטיוי על פול וליום ונכנסתי להתקלח ולשיר בקולי קולות .
" יש פה מישהו ? " שמעתי קול של נער נכנס לחדר , בטח השותף שלי ! לבשתי מכנסים קצרים (מי צריך חולצה בחום הזה?!!?!) ויצאתי החוצה .
טוב – יש לשותף הזה יתרון וחיסרון , יתרון = הוא לא חנון
חיסרון = הוא דוגמן על מהחלל !
" אהלן אחי , ברוך הבא !! " אמרתי ולחצתי את ידו , הוא חייך אלי והציג את עצמו , הראתי לו את המיטה שלו ועשיתי לו סיבוב בחדר
" פה זה המקלחת , אחלה זרם ואקוסטיקה משהו ! פה זה המיני בר – איפה שאנחנו צריכים לשים מיים ונשים אלכוהול . ופה זה החלק האהוב עלי – החלון ! מפה נכניס ת'בנות אחרי הכיבוי אורות , סבבה ? " הוא התפוצץ מצחוק וטפח על שכמי " אתה אחלה אתה , אני עוד עשיתי הכנה נפשית לחנון חובב מדע בדיוני , אוהב ראפ ? " הוא אמר כשהוציא רמקולים מהתיק שלו וחיבר אותם מחשמל .
טוב , זה סופי , אני ומארק זוג משמים !
אני חושש שאני מאוהב בו O:

*נקודת מבט פבלו*
אוף .
תקעו אותי עם הבן אדם החנון ביקום !
קוראים לו מומו , והוא מת על מדע בדיוני .
אולי תהרגו אותי וזהו ??!?!?1??!?!?! איך אני אשרוד איתו ?!?! מומו התחיל לתלות את הפוסטרים עם החיזרים שלו בכל החדר , ואני שמתי את ידי על ראשי והתאפקתי לא למרר בבכי .
איך אני אשרוד אותו ?!?!
יצאתי מהחדר אל ה'סוג של מרפסת' ופתחתי את החלונות , מנסה לנקות את הראש ולנשום אויר צח . פתאום שמעתי קול מוכר קורא לי , הסתובבתי לאחור – אבל מומו היה שקוע בלנשק חיזרית מוזרה , ולא היה עוד אף אחד אחר בחדר
" יא טמבל , אני פה !!! " שמעתי שוב את הקול , הבטתי בחלון ליד
" אני לא מאמין !!!!!!!! סול ?!?!?! "