אומנויות – פרק 2 :)

פרק 2

*נקודת מבט מילין*
הנחתי את המזוודה שלי בקצה החדר ותפסתי שולחן בשורה הראשונה , את המצלמה שהיתה תלויה על צווארי הנחתי על השולחן בעדינות וחיכיתי שכל התלמידים יכנסו לכיתה והמורה יוכל להתחיל בהסברים . בנתים הצצתי על התלמידים שכבר נכנסו – או יותר נכון , על המצלמות שלהן .
ואו .
הן פי מליון יותר גדולות משלי , פי מליון יותר מתקדמות . זה פשוט לא עולם הוגן .
אני מסתפקת במועט , נכון , אבל איך אני אעמוד בתחרות השקטה הזאת ?!
המורה התחיל לדבר , ניסיתי להתרכז בדבריו ולהבין מה הדרישות שלו , אבל לא הצלחתי כל כך . המוח שלי התפוצץ במאה ואחת מחשבות , ואפילו שהמורה קרא שמות הוא היה צריך לקרוא 6 פעמים בשמי עד ששמתי לב , זה לא רק הבעיות קשב וריכוז שלי שהפריעו לי – אלא הציחקוקים של התלמידים האחרים שראו את המצלמה הפיצפונת שלי .
פתאום התעוררתי , היתי נחושה בדעתי להראות להם שגם אם כל הפנסים , האפקטים המתחכמים והמצלמות המשוכללות – אני מצלמת יותר יפה .
*נקודת מבט איטו*
יופי אמא .
בגללך אני בכיתה של חננות !!!!
ישבתי שם , כמו איזה גאון פיזיקאי , וסיכמתי את הדרישות של המורה .
הוא רוצה שנסכם כל מילה שלו
אני לא עד כדי כך אוהב לכתוב !!!!!!
לפחות יש עוד מורה לכיתה הזאת , בת , אולי היא תהיה יותר שפויה ..
לידי ישב ילדה מוזרה , עם בגדים משנת 1345 ומשקפים ענקיות . היא כתבה במרץ והביטה במורה כאילו היא מביטה בג'סטין ביבר – מרותקת , המומה , מאוהבת .
למה אין פה גם כמה בנות יפות ?! אני מוכן אפילו להתפשר בנחמדות , אבל יש פה ר ק חננות ! השיעור נגמר ומיהרתי לעבור לחדר הבא שלי , מביט בעצבות ביפיפיות שיצאו מחדר הריקוד .
לא יכלתי להיות מוכשר במשהו אחר ?!

*נקודת מבט מארק*
כרגיל – איחרתי . ולא באשמתי ! מה לעשות … הרקדניות ..
לא משנה , העיקר שהגעתי לשיעור מוזיקה הראשון שלי .
שמתי את התיק על השולחן והקשבתי למורים – יש 2 , בן ובת . והם דווקא נראים סבבה .
עם הבת אנחנו נלמד את כל החלק התאורטי – תוים , מקצבים , תולדות המוזיקה .. ועם הבן נלמד את החלק המעשי – נגינה לבד והרכבים .
חיכיתי לחלק המעשי יותר מהכל – אני מנגן מגיל 4 , ועד עכשיו למדתי לנגן על 5 כלים . ובלי להשתחצן או משהו – אני תותח בכולם !.
הבטתי בתלמידים שיושבים בכיתה , דווקא נראים ממש מגניבים , 6 מהם היום עם נרתיק גיטרה לצידם , עוד כמה עם מקלות תופים על השולחן , אני משאר שכל השאר מנגנים בפסנתר או אורגן . כל ילד הציג את עצמו בקצרה ואמר על מה הוא מנגן ,כשהגיע תורי החלטתי לספר שאני יודע רק 3 כלים . ישבתי בקצה הכיתה בשורה האחרונה והתלמידה שלידי נעמדה והציגה את עצמה
" קוראים לי רונה , ואני שרה ומנגנת בכינור "
מילא לשיר , אבל כ י נ ו ר ? כ י נ ו ר ? מה אנחנו במאה ה12 ?!
רונה חייכה והתישבה במקומה , מתעלמת מהלחשושים של שאר הכיתה .
*נקודת מבט זואי*
אני רוצה להתקלח .
אני רוצה לישון .
אני רוצה את החדר שלי !!!!!!
המשכתי לצבוע בכעס את הציור שציירתי עם הגואש , ציור של החדר שלי . בבית . עם המיטה הרכה שלי , פתאום הרגשתי יד על כתפי – המורה הכי שנטית בעולם .
"זה .. זה ציור מקסים זואי…מהו מקור ההשראה שלך ?"
הסתכלתי עליה בתדהמה , זה מקסים ? אם כך גם אח שלי בכיתה א' יכול להתקבל לבית ספר הזה ! בדקתי את הרצינות שלה – היא באמת אוהבת את הציור הזה , אז זרמתי איתה
" ההשראה שלי היא החלום הכי גדול שלי " אמרתי בקול פלצני וכל הכיתה צחקה , המורה תלתה בסוף השיעור את התמונה במקום הכי בולט בחדר , ואני לקחתי את המזוודה ורצתי לקחת את המפתחות לחדר שלי ראשונה .
נו באמת , נראה לכם שהצלחתי ?!?!?!"