אומנויות – פרק 1

*כללי*
/בבית ספר דירטרי לאומנויות התלמידים מחולקים לפי ההתמחות שלהם – רקדנים\נגנים\ציירים+פסלים\כותבים \צלמים , הם לומדים כל אחד בקבוצתו על ההתמחות שלו , אבל יש כמה מקצועות שהם לומדים ביחד – מדעים , מתמטיקה , שפות וספורט .
לבית ספר הזה יש חוקים ברורים ונוקשים , רמת לימודים גבוהה ולוח זמנים מאוד מדוייק .

*נקודת מבט זואי *
האוטובוס סוף סוף הגיע , הרמתי את התיק הכבד מהמדרכה והעמסתי אותו על גבי . הדלת הישנה נפתחה בחריקה ועליתי במדרוגות במהירות . שילמתי לנהג במדוייק ומיהרתי לתפוס מקום בספסל שקט ומרוחק . הוצאתי מהתיק שלי את המחברת הקטנה שלי והתחלתי לשרבט קוים עם העיפרון הדק , שקעתי בציור המשונה והחדש שלי ולא שמתי לב לנער שנעמד ליד המושב עם תיק שלי
" סליחה , אני יכול לשבת כאן ? " הוא שאל ופיניתי באי רצון את הכיסא והנחתי את התיק על הרצפה , הוא התעלם ממבטי לגמרי והתיישב עם התיק המשונה שלו על ברכיו , בוהה בו בצורה מוזרה . גלגלתי את עיני וניסיתי שוב להתרכז בציור , שבדרך כזו או אחרת הפך לפניו של הנער שיושב לידי .

*נקודת מבט איטו*
מה פנימיה מה ? זרקתי את התיק שלי בבאג' של האוטו ונכנסתי אליו בטריקת דלת , מילא אתם שולחים אותי לפנימיה הזאת , סבבה – אבל גם לקחת אותי בעצמכם לגהנום הזה ?!
מה רע באוטובוס ?!
" נו באמת איט' , זה לא היה כל כך נורא " אמא אמרה בחיוכה המזוייף והתניעה את הרכב . נשענתי על המושב בשיעמום והתפללתי שיכה בטרנטה הישנה שלנו ברק והיא תפסיק לפעול – כך הוא יוכל להשאר בבית ספר המעפן והסטלן שלו , מה הוא צריך פנימיה לאומנויות ?! שאמא שלו תלך לשם ! הוא לא אומנותי ולא נעלים , למה הוא לא החביא את הכתבות האלה ?! למה ?!
" אמא , בבקשה בואי נחזור הביתה " אמרתי בקול הכי מתחנן שהצלחתי לגייס "אני אהיה ילד טוב . אני אעשה ש"ב , אני אשטוף כלים , אני אלך לכנסיההההההה !!!!! רק בבקשה – אל תשלחי אותי למקום הזה . "
מאוחר מידי ..
כבר הגענו .
*נקודת מבט מילין*
" בי אבא , אני ממש אתגעגע אליך ! " אמרתי וחיבקתי אותו בפעם האחרונה , הוא התנתק מחיבוקי והתאפק מלעצור את דמעותיו " תבואי בכל פעם שתוכלי , אוקי ? "
" בטח אבא , אל תדאג " אמרתי ומשכתי את המזוודה , הוא חזר לאוטו ואני נכנסתי לבניין הגדול כדי לקחת את המפתחות לחדר שלי – בתקווה שיש לי שותפה נורמאלית .
" מה זאת אומרת הכניסה לחדרים רק אחרי 6 בערב ?!?!?! אני רוצה לשים ת'תיק !! " שמעתי נערה צורחת על המזכירה , אוקי – אז אני מבינה שאין מצב לשינת צהרים ואיפור חדש .. משכתי את המזוודה והתקדמתי לעבר כיתת הלימוד שלי , כיתת הצלמים .

*נקודת מבט פבלו*
נכנסתי לכיתת הפסלים והתיישבתי באחד מהשולחנות המרכזים – השנה אני אשקיע . אין מצב שגם בבית ספר הזה אני אהיה תלמיד בינוני . הבית ספר הזה תפור עלי ! כאילו פתחו אותו בשבילי !!! פה סוף סוף אני אוכל להתקדם בפיסול !! NO MORE חוגי קרמיקה מעפנים במתנס !!!
" שלום לכולם " שמעתי קול מבוגר אומר , בכלל לא שמתי לב שהמורה נכנסה . סובבתי את ראשי והבטתי בה ..
או או !
אם הסבתא רבה הזאת היא המורה שלי , והיא תתן לי לפסל רק את ישו – אני בצרות !