אולי מחר – פרק 3
אבל הוא תפס אותי שוב וצחק "מה חשבת שתצליחי לברוח?" הוא הצביע בידו על היער "לאן יש לך פה לברוח?" הוא חייך "בואי איתי" הוא הצמיד אותי אליו וסתם את פי בידו והתחלנו ללכת. הגוף שלי רעד והדמעות כבר זלגו מעיני, המוח שלי היה ריק, זה הדבר הכי נורא שהרגשתי בחיים. המזל הרע שלי תמיד הגיע למקומות בלתי צפויים אבל זה היה משהו שבחיים לא היתי חושבת שיגיע אלי, בכל סיפור של אונס שהיתי שומעת תמיד חשבתי שזה לא יקרה לי, כי זה פשוט לא, ועכשיו, המוח שלי אפילו לא תפקד כדי להניע את חלקי גופי מכדי להתנגד. זהו, זה פשוט יקרה עכשיו, ולי אין הרבה מה לעשות וגם אין פה אנשים כדי שישמעו אותי צורחת, חמש וחצי בבוקר, מי כבר מסתובב פה.
הגענו לאיזה עץ והוא סובב את פניי אליו, "אני שוב עוזב אותך ואת לא זזה, את שותקת." הוא עזב אותי ואני, אני צרחתי. הוא נתן לי סתירה ששיתקה אותי מכף רגל ועד ראש. בכיתי, בכיתי כמו שבחיים לא בכיתי.
ואז הוא הגיע, המלאך השומר שלי נקרא לו ככה. הוא הרביץ לבחור והשאיר אותו מוכה הלם על הריצפה.
"את בסדר?" הוא הרים אותי מהריצפה.
תגובות (0)