אולי מחר – פרק 2
מה כבר חשבתי לעצמי? איך העזתי לחשוב שאני, אני, אתכנן משהו והכל ילך בדיוק לפי התכנון?
חמש דקות לפני שהגעתי לגבעה הרגשתי כף יד מסביב לזרועי, הסתובבתי וראיתי גבר לא מוכר, גדול ממני, יותר מדיי גדול ממני. ניסיתי להשתחרר מאחיזתו אבל הוא לא הניח לי ללכת.
"מה אתה עושה?" הסתכלי לו בעיניים. "ששש" הוא החזיר בתגובה "אני עוזב אותך עכשיו ואת לא עושה שטויות" הרגליים שלי רעדו ובתוך העיניים שלי עמדו דמעות שגם הן רעדו כמו הרגליים שלי, האוכל שבתוך הבטן שלי התהפך והלב שלי כמעט נעצר. הוא שחרר אותי מאחיזות, הסתובבתי במהירות כדי לרוץ כמו שבחיים לא רצתי אבל הוא תפס אותי שוב וצחק "מה חשבת שתצליחי לברוח?" הוא הצביע בידו על היער "לאן יש לך פה לברוח?" הוא חייך "בואי איתי" הוא הצמיד אותי אליו וסתם את פי בידו והתחלנו ללכת.
תגובות (0)