פרק 2 – אוהבת אותך אפילו ש…

פרק 2

אין לבן אדם הזה גבולות אני לא מאמינה שהוא זרק אותה .
" אתה פשוט מניאק" שלחתי לו במהירות.
אחרי שנייה נשמע צלצול הפלא שלי וראיתי על הצג.
" ..בר המכוער שלי מתקשר אלייך.."
נאנחתי ועניתי לו בעצבים.
" מה ?"
"מה מה? נפרדתי ממנה, חשבתי שתשמחי קצת יותר לשמוע את החדשות" הוא ענה ויכולתי לשמוע את החיוך שלו מבעד לקו.
" פנים מול פנים ?"
הוא שתק לרגע.
" שיחת טלפון ?" ניסיתי שוב.
"נו, אל תשחקי אותה"
" בר אתה אשכרה זרקת אותה באסמס ?! " צעקתי עליו. גם לבחורה חסרת כבוד ואופי כמו אחת מהחברות של בר לא מגיע שיזרקו אותה באסמס.
"זה אני שני, את מכירה אותי, למה ציפית?"
" שמשהו ממה שאמרתי לך יחלל למוח הדפוק שלך. אבל כנראה שזה לא קרה.."
" תפסיקי להיות כזאת מעצבנת, אמרת לי להיפרד ממנה אז נפרדתי " הוא היתמם וכרגיל זרק אלי את כדור האשמה.
"אני אמרתי לך להיפרד ממנה?! אל תפיל את זה עליי עכשיו!"
"טוב איפה את? אי אפשר לעשות את השיחה הזאת בטלפון" הוא נשמע עצבני.
"לא משנה, נדבר כבר מתישהו"
" נו שני " הוא אמר בקול מעצבן." אל תגידי לי לא משנה "
" מה ? אל תשגע אותי "
" איפה את ?" הוא המשיך להתעקש.
" בר די "
" נו שני ,אני רציני, איפה את ?"
" בעזה , לך תחפש " אמרתי בחוסר סבלנות וניתקתי .הוא באמת עבר את הגבול.

באמצע הדרך התיישבתי על ספסל ונחתי כמה רגעים. החשק שלי לא לחזור הביתה גרם לישיבה להתארך.
מרחוק שמעתי נביחות של כלב ואז צעדי ריצה מהירים וריח של בושם מוכר.
הרמתי את ראשי מהפלאפון וראיתי את לירן עומד מולי מתנשף.
" שני..מה את עושה פה ?" הוא שאל תוך כדי ניסיונות להסדיר את הנשימה.
" סתם , מה אתה עושה פה ?" לא כל כך התרכזתי בו אז סגרתי את הפלאפון.
" יצאתי לריצה עם לולה ואז ראיתי אותך מרחוק. קרה משהו ?" הוא שאל והתיישב לידי מניח את הרצועה של לולה- הכלבה שלו.
לירן היה הידיד הכי טוב שלי, סיפרנו אחד לשני הכל. אני אוהבת אותו כל כך ,ואני לא יודעת איך הייתי מסתדרת בלעדיו. אה כן, הוא גם האקס שלי אבל זה באמת לא חשוב. עברה שנה מאז וללירן כבר יש חברה , אלמוג שהיא גם חברה שלי.
חייכתי אליו והוא החזיר לי חיוך.
" אז, ספרי לי מה קרה " הוא אמר ונשען על הספסל. מנגב טיפות זיעה ממצחו.
" סתם, בר מעצבן אותי " נאנחתי , יודעת שעוד כמה שניות הוא ידפוק לי את הנאום המוכר שלו לגביי בר.
" שוב בגד במישהי אחרת אתך ?" הוא שאל בטון של מובן מאליו. הנה זה מתחיל.
" כמו תמיד.." גם עלי הסיפור כבר התחיל להימאס.
הוא חייך אלי " את חייבת להשתחרר ממנו כבר, לא יצא לך מהקשר הזה כלום. זה בר, הוא ככה עם בנות, עושה מה שבא לו. תשכחי ממנו , בנים לא חסרים "
" אני יודעת " חייכתי גם ונכנסתי לתוך החיבוק שלו. הגיע הזמן להתקדם .
הוא נשק לראשי ונשאר לחבק אותי.
" אתה מזיע מאוד " צחקתי והתרחקתי ממנו .
" אני יודע אבל מישהי פה לא מביאה לי ללכת הביתה להתקלח , גם כן היא והשיחות נפש שלה "
" חצוף " הבאתי לו מכה קטנה ביד והוא צחק.
" אז..את באה מחר לים נכון ?"
" ברור , רוצה לבוא אלי אחרי זה ?"
" לא " הוא צחק.
פתחתי את עיני בהפתעה " אתה אומר לי לא ?"
" כן " הוא צחק שוב.
" אתה לא תצא מזה חי "
לירן החזיק בידו את הרצועה של לולה וקם מהספסל " שנדון על זה בבית שלי ? אפשר להזמין גם פיצה "
הרבה זמן לא הייתי אצל לירן , וממש לא מתחשק לי לחזור הביתה. אז אפשר לומר שהרעיון קסם לי.
" אחלה , מה עם אימא שלך מתגעגעת אלי ? "
" רק עליך היא מדברת איתי , מה עם שני איפה היא כפרה עליה תביא את שני " הוא התחיל להתקדם ואני אחריו.

" שני כפרה עלייך נשמה שלי איפה את כבר לא רואים אותך יותר פה ? " ציפורה, אימא של לירן קיבלה אותי בחיוך ומיד דחפה לי חתיכת עוגה ליד " קחי מאמה זה עכשיו יצא מהתנור " חייכתי אליה.
" אימא אנחנו תכף מזמינים פיצה היא צריכה להשאיר מקום בבטן " לירן אמר והניח את חתיכת העוגה שלי על השולחן. צחקתי ודחפתי אותו למקלחת.
בינתיים התיישבתי בחדר שלו והתקשרתי הביתה להודיע שאני יבוא עוד שעה .
הדלקתי את הטלוויזיה על אמ טי וי ונשכבתי לאחור .

" היי זה השיר שלנו " לירן נכנס לחדר עם מגבת לגופו וחיוך נוסטלגי.
" חח ממש כאילו הזמנת אותו מראש " צחקתי והבטתי בו בזמן שהוא שם עליו חולצה . נתונים מרשימים תמיד היו לו.
" אגב להזמין ,תתקשרי לפיצה " הוא אמר . חייגתי והמשכתי להסתכל עליו.
" הי אל תסתכלי שובבה " הוא הוציא מכנס ובוקסר מהארון והפניתי לו את גבי משוחחת עם הפקידה על התוספות בפיצה , היא רשמה ואמרה שהפיצה אמורה להגיע עוד כמה דקות.
" נו כמה זמן לוקח ללבוש מכנסיים לירן " נאנחתי .
" זה לא המכנסיים שלוקח לי זמן ללבוש פשוט התחתון לוחץ כבר מבינה "
" בטח מבינה , די לקחת לאח שלך הקטן תחתונים " צחקתי וכששמעתי אותו נשכב לידי והסתובבתי.
ריח של שמפו נדף ממנו והעברתי יד בשיער שלו .
" איך אני אוהבת את הריח של פינוק…" הוא צחק .
" הלו חמודה יש לי חברה מזה הליטופים האלה " הוא הרים מולי גבה בטון מאשים והשתדל להשוות לפרצוף שלו מבט רציני.
" חחח מטומטם מי שם עליך בכלל " צחקתי .
אחרי כמה דקות של המתנה לירן לא יכל להתאפק " ראית את הפלאפון שלי שני ? "
" לא , אולי השארת אותו במקלחת "
" תביאי לי שניה את שלך , אני יתקשר אליהם " הוא התישב ולקח את הפלאפון שלי , מחייג.
אחרי שניה הוא הניח אותו בצד וצחק . " שוב ניתקו לך את השיחות חחח אני לא מאמין ההורים שלך תופסים אותך קצר הא ? "
הוא לא מאמין ? אני לא מאמינה ! בכל פעם מחדש אותו דבר . נו באמת אין להם עונשים אחרים ? שיגוונו קצת.
" איזה עצבים אוף , טוב אני הולכת הביתה עזוב אני עצבנית " כשאני עצבנית , אז כל מה שאני מצליחה להיות זה עצבנית.
הוא עשה פרצוף עצוב וכשלא הגבתי הוא נאנח וקם ללוות אותי לדלת.
" בי לירן "
הוא הביא לי נשיקה בלחי וכשבאתי להביא לו גם הוא סובב את פניו כך שיצא ששפתינו נפגשו.
שפתי קפאו והוא מיד התרחק. מבט המום על פניו.
" בי שני " הוא מלמל במהירות ולא הביט בי , סוגר את הדלת.
כל הדרך הביתה המחשבות אכלו אותי , הייתי מבולבלת אפילו שזו הייתה נשיקה קטנה ממש. זה עדין הדליק בי כמה פיוזים וניסיתי להכחיש את זה בעזרת מחשבות על אלמוג חברה של לירן , ושלי.
הגעתי לביתי, ונכנסתי, מוצאת את ההורים שלי מול הטלוויזיה.
" אפשר להבין למה ניתקתם לי את הפאלפון ? " אמרתי בכעס . הם אפילו לא הסתכלו עלי.
" שני חמודה , הפעם לא אנחנו ניתקנו לך , זה מהחברה תקלה גם לי ולאבא אין , למרות שאחרי ההתנהגות שלך בהחלט היה מגיע לך שננתק לך "
לא היה לי אפילו כוח לענות להם. עליתי במדרגות לכיוון החדר.
כשנכנסתי לחדר שלי מיד נעלתי ואז נעצרתי מביטה על המיטה שלי, ועל בר שישב עליה עם מבט מעוצבן.
היום הזה פשוט לא רוצה להיגמר.