אוהבת אותך אפילו ש…פרק 9

פרק 9

נשארתי כמה דקות בוהה באוויר, האייפון צמוד לאוזני. בר ממזמן ניתק. אבל נשארתי ככה .
מכירים את זה שכואב לכם בפנים , ליד הלב ? בלב עצמו. כאב חזק כזה, כאילו שואבים אתכם. כאב כואב. אי אפשר להסביר את הכאב הזה, אפילו אי אפשר לבכות בגללו בגלל שהוא כל כך כואב מבפנים. כאב לב זה מה שהרגשתי באותם רגעים.
כאב על בר. על זאת שאיתו. על מה שהם יעשו. עלי .עלי ועל בר. על הרגשות שלי לבר. על הקנאה . על האהבה. על הכאב. הכעס. פשוט כאב לי.

נועה ואלמוג עטפו אותי בחיבוקן. זה מה שטוב בחברות, לפעמים לא צריך מילים. הן חיבקו אותו ומלמלו דברי נחמה כנראה , לא הקשבתי.
נמאס לי מכל הדרמה הזאת בחיים שלי , נמאס לי מבר. אני כל כך אוהבת את הבן אדם הזה. אני שונאת אותו. נמאס לי להיפגע אני שונאת כשכואב לי. שונאת להיכנע לקול שלו שוב ושוב.
התנתקתי לרגע מהכאוס ששרר בי וחזרתי למציאות.
" די שני חיים שלי, את חייבת להפסיק לצפות מבר להתבגר חייבת להפסיק לחשוב שהוא ישתנה " נועה אמרה בקול רך.
" באמת שתתרחקי ממנו עד שתרגישי שעובר לך הרגש אליו, ואז תוכלו להיות בקשר ידידותי , אבל לא ככה אתם סתם פוגעים אחד בשני. " אלמוג הוסיפה ודחפה לי תות לפה. קצת מתוק. תמיד עושה טוב.
הנהנתי בראשי מנגבת דמעה שברחה לי. והשתחררתי מחיבוקן. מחייכת בכוח וקופצת לבריכה. נרגעת. שוכחת. שיזדיין בר.

בוקר יום ראשון. בהחלט מיותר. אני משתדלת להדחיק את השיחה עם בר אתמול. איזה שיחה ? מי זה בר ?
כדי להרוס ליום ראשון את התכניות לבאס אותי לבשתי את הצבע האהוב עלי, אדום. וסקיני ג'ינס בהיר.
וכששיער מסתדר בבוקר זה מתכון ליום נהדר. שום יום ראשון לא יהרוס לי את הבוקר הזה. שהתחיל נהדר. האייפון שלי מהבהב. הודעה מלירן. אוי התגעגעתי אליו. ' אני ואלמוג בדרך אליך חסר לך ואת לא מוכנה ' הוא כתב. חייכתי. האמת שאני דיי מוכנה. בושם תיק ושוקו.
צפירות. הם למטה.
" בוקר טוב ! " חייכתי והתיישבתי במושב האחורי, לירן ואלמוג מביטים בי מופתעים.
" למישהי פה יש מצב רוח על הבוקר , ועוד ביום ראשון ? " לירן פתח את עיניו והתחיל לנסוע.
" אל תבקשו ממני הסבר לדבר פשוט קמתי ככה " צחקתי ופתחתי מעט את החלון. אני אוהבת כל כך את האוויר של הבוקר. את הרעש של הציפורים. הרעש החופר הזה. ומין אוויר מיוחד כזה של עייפות.
ירדנו בתיכון ואני ולירן נפרדנו מאלמוג, נכנסים לקראת בוקר של מתמטיקה. מעניין, אפילו זה לא הוריד מהמצב רוח שלי.

המורה התחיל להסביר חומר חדש. ניסיתי להקשיב באמת, אבל ירדן שישב לפני פשוט לא נתן לי.
הבן אדם הזה מתקלח בבושם זה משהו לא אמיתי. הוא נודף תשוקה. מה הייתי עושה לו…. אני נשמעת לרגע כמו איזה ילד בן 13 שנכנס למלתחות של המעודדות ומתלהב מהבשר הטרי. אבוי לי. אבל באמת… הייתי מחייכת אליו ברחוב. הייתי מבקשת ממנו לתקן לי את המזגן. הייתי קונה ממנו את כל המכולת. הייתי גולשת עליו. הייתי מנשקת אותו.
אוי, מעניין איך הוא מנשק.
" גברת שני חמודה אולי תתחילי להקשיב במקום לחלום ? " המורה המעצבן הפריע לי ולפיצול שלי באמצע פנטוזים על ירדן הנחשק.
" כן המפקד " השבתי ודחקתי הצידה את ירדן מהמחשבות שלי. הלוואי שהיתי יכולה לדחוק אותו לקיר במקום. די . להקשיב. מתמטיקה זה חשוב.
" די לבהות בו כבר " לירן סינן מבין שפתיו ודחק בי מרפק. מה הבעיה שלו ?
" אני לא בוהה באף אחד " השבתי בקול לא אמין בכלל. איך הוא קלט אותי בכלל ? אוף הוא מכיר אותי טוב מידי.
" ככה גם ההיית בוהה בי כשרצית אותי אז ? " הוא שאל פתאום. מה קשור השאלה הזאת עכשיו. הוא לא רציני. הוא מוזר. הוא מקנא ? לא. אין מצב. זה לירן אחי האהוב והידיד מתמיד.
" חחח לירן מה יש לך " גיחכתי בשקט משתדלת לברוח מעיניו של המורה . מלחיץ זה .
" כלום סתם פשוט תפסיקי להסתכל עליו " הוא אמר בצחוק מזויף שלא רציתי להתעמק בו בכלל .
צלצול. לא הספקתי לענות ללירן. טוב שכך השיחה הזאת מיותרת לגמרי. וגם החיבור ביני לבין מתמטיקה.
ירדן שם את התיק על גבו ודיבר בטלפון. הקשבתי , לא בכוונה. מנסה לתפוס את מבטו. אני חייבת לנצל את ההצעה שלו ולבקש שיעזור לי במתמטיקה. עכשיו .
" את סתומה לפעמים חחח בואי אני ביא7 , כן תפני ישר חח טוב ביי " הוא גיכך וניתק את השיחה. מי זו ? למי אכפת. אני חייבת להגיד לו כבר.
התקדמתי לעברו כשלפתע בחורה בלונדינית צנומה וצווחנית עקפה אותי. היא קפצה על ירדן.
ונישקה לו את הצורה.
וואט
דה
פאק
!!!!!!