אוהבת אותך אפילו ש…פרק 7

פרק 7

היסטוריה. כמה שאני שונאת היסטוריה. הלוואי והייתי יכולה לישון עכשיו. אני כל כך עייפה.
אז אם אחרי כל המונולוג הטיפשי הזה עדין לא הבנתם מה קורה, אז אני בעיצומו של שיעור היסטוריה סוער. הכנסתי את קצה העיפרון לפי והבטתי מסביבי, לראות איך השאר מתמודדים.
מצדי האחד אלמוג שעונה על אחד ממרפקיה ומביטה אל נקודה לא ברורה בחלל הכיתה , לידה יושב רן ומתכתב באייפון. גם ירדן נראה אבוד , ראשו טמון בין ידיו ומונח על השולחן. ישן ?
חיפשתי בעיני את לירן והבחנתי בו מקשקש משהו על דף.
הצצתי בשעון, רק עוד כמה דקות לסיוט הזה.

" כמה שחיכיתי לזה " אלמוג אמרה ולקחה ביס מפרוסת החומוס שלה בזמן שיצאנו מהכיתה אל עבר החצר.
הוצאתי מהתיק תפוח ונגסתי בו, נשענת לאחור אל הספסל ומפנה לנועה שהגיעה מקום לידי.
היא שוחחה עם אלמוג על משהו. לא הקשבתי.
בר נראה כל כך טוב. כבר כמה ימים שלא נתקלתי בו. הוא בהחלט חסר לי , החיוכים שלו חסרו לי. המגע שלו. כל כך חסר לי. הוא עמד ודיבר עם מישהי וחייך. צרב לי בלב. אז כן, אני יודעת שהבטתי לעצמי לעזוב את כל מה שקשור אליו . אבל להסתכל עוד מותר לי.
הוא הסתובב לכיווני וקלט אותי מביטה בו. אוי פאק. מטומטמת. הוא אפילו לא חייך, פשוט הסתכל עלי במבט חודר שצמרר אותי. ואז הסיט את מבטו ממני וחזר אל הבחורה שלצידו.

" על מי את מסתכלת ?" נועה שאלה בחיוך. ידעתי שהתשובה שהיא מצפה לה היא כל שם חוץ מהשם של בר.
" סתם על ירדן " זה לא בדיוק שקר. הוא היה בזווית העין שלי.
כשאמרתי את זה ראיתי שמבטה של אלמוג הפך לעניני יותר.
" יש בניכם משהו ? " היא שאלה ושיחקה עם ידיה. את שואלת אם יש ביננו משהו ? מצחיקה קצת הסיטואציה. התנועות שלה שידרו עצבים. אני חייבת לברר מה יש בינהם כבר. שונאת חוסר ידיעה.
" לא סתם , פשוט הוא נראה טוב " אמרתי בסתמיות. ירדן לא מביע בי עינין מיוחד. לא כמו העינין שלו באלמוג לפחות. יכול להיות שאני מקנאת לו ?

יום הלימודים עבר לאט ממה שהוא אמור להיות, והצלצול הגואל לא נראה באופק. שוב אני בכיתה. מתמטיקה. איזה כיף חיים. ממש משעמם לי.
אני יושבת ליד לירן. הבושם שלו חונק אותי, אבל זה נעים. הוא לא מתייחס אלי בכלל, שקוע במתמטיקה. מתעלם ממצוקת השעמום שלי.
המורה כותב כל כך מהר על הלוח. מלא מספרים. למי אכפת. אני רוצה הביתה.
אני גרועה במתמטיקה. אני יבקש היום מנועה ללמד אותי. או שבעצם עדיף שלא כי אנחנו לא באמת לומדות כשאנחנו ביחד. אני יבקש מלירן ? לא . גם איתו אני לא יצליח להתרכז , הלמידה שלנו תגרר מהר מאוד להצקות אחד לשני.
ממי אני יבקש ? אוף.
" אלו העבודות במתמטיקה שעשיתם לפני החופש " המורה אמר וחילק לכל אחד את הטופס שלו. בדיוק אז היה צלצול. כמעט כולם כבר יצאו מהכיתה ורק אני עוד חיכיתי לטופס שלי.
המורה לקח את הזמן ואחרי כמה דקות הגיש לי אותו בפנים חתומות.
יצאתי מן הכתה והבטתי בדף. 47. לא עברתי.
הכתף שלי נתקעה במישהו והפלתי את הדף על הרצפה. התכופפתי להרים אותו ומבטינו נפגשו.
ירדן. הוא חייך אלי והעביר קצוות שיער מפני אל מאחורי האוזן. " פעם הבאה ואת קונה לי גלידה " חייכתי גם. הוא הושיט לי את הדף " אני יכול לעזור לך אם תרצי אני טוב במתמטיקה " הוא הוסיף. או יהה אז הוא כן בעניין שלי ? אני חייבת להפסיק להסיק מסקנות מכל דבר, לקחת את הדברים קצת יותר בפרופורציות. כולה הציע לעזור לי. הבן אדם בסך הכל נחמד. או שאולי הוא עושה את זה כדי שאני יבוא אליו הביתה ונתחיל ללמוד ואז הוא יגיד לי שהוא לא יכול ושהוא גרוע במתמטיקה אבל רוצה להיות קרוב אלי ואז עם השפתיים היפות האלה ינשק אותי. אני באמת חייבת לחזור למציאות עכשיו. הוא נראה מבולבל .
" אה כן למה לא תודה " עניתי. מפגרת. מזל שלא נישקת לו את היד ואיחלת לו חיים טובים ובריאות.
" דברי איתי לפני המבחן הבא, תבואי אלי או משהו ? " הוא ספק שאל ספק אמר והושיט לי יד. פתאום שמתי לב שאנחנו עדיין יושבים מכופפים . אז התרוממנו.
" כן בטח " לתת לו את המספר שלי או שזה נואש מידי ?
" אז תרשמי את המספר שלי " כמה טוב שיש אותו.
רשמתי את המספר והלכתי משם.

בדרך חייגתי ללירן עם שאלה מטומטמת " תגיד לירן, יש בקרוב מבחן במתמטיקה נכון ? "