אוהבת אותך אפילו ש…פרק 51

מהפרק הקודם :
" תודה שוב " אמרתי לו לפני שעליתי לחדר שלי. הוא הסתובב לעברי.
" בכיף , אני מכין לי קפה את רוצה גם ? " הוא שאל והוציא כוס מהארון.
" לא אני חושבת שאני אלך לישון " אמרתי למרות שרציתי לשבת איתו עוד קצת , הוא נראה טוב יותר באור. התקדמתי לעבר החדר שלי ונעצרתי כששמעתי אותו אומר.
" תגידי , " הסתובבתי לעברו . " השם שלך הוא לא קרציה מהלכת נכון ? " צחקתי. דולב המפגר הזה עוד לא שינה את השם שלי בפלאפון שלו.
" קוראים לי שני " אמרתי והבטתי בו בפעם האחרונה. " נעים להכיר , אדם " הוא אמר בחיוך קטן.

נעים גם לי.

פרק 51

" אני צריכה שתיקח אותי לבית חולים " הודעתי לדולב כשנכנסתי למטבח, מוזגת לעצמי קורנפלקס. נתקלתי במבטו של אדם שחייך אלי , החזרתי לו חיוך קטן.
" את לא נראית בהריון " הוא אמר והביט בי.
" זה בגלל שאני לא " אמרתי ופתחתי את המקרר כדי להוציא חלב.
" את יכולה להביא לי את החמוצים מבפנים ? " שמעתי את הקול של אדם בעורפי והסתובבתי אליו בחדות. " כן.." הגשתי לו אותם וסגרתי את המקרר.
" אז אתה לוקח אותי ? " שאלתי והתיישבתי ליד השולחן, אדם התיישב לידי במקום במקום שהוא ישב בו קודם.
" מה יש לך לחפש שם ? " הוא שאל והגביר את הטלוויזיה.
" נועה התעלפה אתמול אני רוצה ללכת לראות מה איתה אתה יודע " אמרתי ברוגז והכנסתי כף לפי.
" אנחנו ניקח אותך " אדם אמר ונגע קלות בידי. בלעתי את האוכל וחייכתי אליו.
" הלו אני לא אמרתי שאני לוקח אותה עדיין מה אתה מבטיח לה הבטחות " דולב קרא אלינו מהסלון.
" אני אקח אותה חתיכת חרא עצלן " אדם קרא לעברו בחזרה ושמעתי את דולב מגחך.
" תהנה "
" את באה ? " אדם פנה אלי . " אני צריכה להתארגן " גיחכתי. פיג'מה זה לא בדיוק הבגד הכי יפה שלי. " חמש דקות כן ? " הוא אמר וצחקתי.
" תחשוב מה שעושה לך טוב " אמרתי ושמתי את הקערה בכיור ועליתי לחדר שלי להתארגן.
תוך כדי לבישת הג'ינס שלי האייפון שלי התחיל לצלצל. שונאת שמתקשרים אלי שאני מתלבשת.
" הלו ?" עניתי בלי להסתכל ורכסתי את הרוכסן של הג'ינס, מחפשת את החולצה ברחבי המיטה שלי.
" שני. " הוא אמר. בר. בר אמר. הוא התקשר.
" מה אתה רוצה ? " שאלתי.
" את באה איתנו לבית חולים ? "
" לא " עניתי ושמתי אותו על רמקול, לובשת את החולצה.
" את לא באה ? "
" אני לא באה אתכם. אני באה לבד. " אמרתי בחוסר סבלנות. וזה כל כך מטומטם כי בעצם לא רציתי שהשיחה תגמר.
" איך ? "
" עוד משהו בר ? " שלא ינתק. שיגיד עוד משהו. שיתעקש לדעת איך אני באה . שיתעקש לדעת למה אני לא באה איתם.
" לא "
" טוב אז..-"
" שני . " הוא אמר. נשמע עצור.
" הא ?"
" אני מצטער. "
" בי " אמרתי וניתקתי. מתיישבת על המיטה וטומנת את פני בידי.
הוא מצטער.

שנייה אחרי נשמעו דפיקות בדלת של החדר שלי. היא נפתחה והראש של אדם הציץ פנימה.
" מוכנה ? " הוא שאל בחיוך, סוקר את החדר שלי.
" תכף, ואל תשפוט אותו ככה הוא ביום רע " נעמדתי מולו ואמרתי בגיחוך שהוא הביט על הבגדים המפוזרים והשולחן המבולגן.
" לכל אחד יש ימים רעים. " הוא אמר בגיחוך והביט בי.
" את יודעת , אם את צריכה משהו אני פה " הוא הוסיף יותר ברוך . חייכתי.
" טוב יאלה תתארגני זריז ונצא , במילא את מכוערת " הוא קרץ ויצא משם.
התאפרתי קצת וסיקרתי את השיער, שמתי בושם ויצאתי מהחדר.

" האוטו שלך לא היה נראה גדול כל כך אתמול " צחקתי כשנכנסתי למכונית של אדם , הוא הביט בי.
" זה בגלל שעכשיו בוקר ואת לא שיכורה " הוא אמר ונעצר. " את לא כן ? "
" אני לא מפגר " צחקתי והוא התחיל לנסוע.
" ילדה טובה " הוא אמר והביט בי בגבה מורמת.
" לא נראית כזו ? " שאלתי.
" יש בך זיק שובב "
" ואת זה הספקת להבין כבר ? " שאלתי בגיחוך.
" את זה ראיתי עליך מהרגע הראשון שנכנסת לי לאוטו אתמול " הוא אמר ולא הביט בי.
סובבתי את ראשי לחלון והתאפקתי לא לחייך.
" אוקיי.."
" אני יודע שאת מסמיקה זה בסדר " הוא גיחך.
" אז תן לי להסמיק בשקט. "
שאר הנסיעה עברה בשתיקה ומבטים בלתי פוסקים מצידו. גם קצת מצידי. בכל זאת, יש על מה להסתכל.
" תודה שוב , " אמרתי לו כשהגענו והורדתי את החגורה שלי.
" זה לא שאני סובל איתך את יודעת " הוא חייך. חייכתי בחזרה. שתיקה.
" טוב אז.. אני אלך. " אמרתי ופתחתי את הדלת של המכונית.
" שני , " הוא אמר והסתובבתי לעברו. " בי " הוא אמר וחייך. סגרתי את הדלת של המכונית ונכנסתי אל תוך בית החולים.
במעלית נתקלתי בבר ירדן ונטלי. נשקתי לנטלי ולחצתי על הקומה הדרושה.
" איך באת ? " היא שאלה אותי. " סתם חבר של דולב הקפיץ אותי " אמרתי כשהמעלית נפתחה.
" מה קשור חבר של דולב ? " היא שאלה. ניתקתי את מבטי ממבטו החודר של בר ואמרתי לה.
" סתם, הוא ישן אצלנו. " אמרתי ויכולתי להרגיש איך המבט של בר ננעץ בי שוב.
נכנסנו לחדר של נועה וראינו את לירן ואת ההורים שלה כבר שם.
" היי " אמרתי כשנכנסנו וחיבקתי את לירן.
" מה נשמע דבורה ? " שאלתי את אימא שלה שנתנה בי מבט חטוף. " בסדר מותק מה שלומך ? " היא שאלה. " יותר טוב מנועה זה בטוח " ירדן השיב בחיוך. גלגלתי לעברו את עיניי ושלחתי לה חיוך. אחרי כמה שניות היא קמה ממקומה. " אני אלך לעשות סיבוב התרעננות " היא אמרה ובעלה מיד קם אחריה. כנראה רצו להשאיר אותנו לבד.

" אז מה קורה איתך ? " שאלתי והתיישבתי על קצה המיטה של נועה . היא הייתה נראית חלשה מאוד אבל עדיין הצליחה לחייך חיוך קטן לעברי.
" עכשיו שבאתם יותר טוב " היא אמרה בשקט. " את לא מבינה איזה בלגן היה לי שהתעוררתי, החברה מהאמבולנס עדכנו את ההורים שלי לגבי ההיריון, ולא מספיק שהיא עמדה להתחרפן שאמרו לה שהתעלפתי היא כבר הייתה על סף עילפון בעצמה שאמרו לה שאני גם בהריון.. היא עשתה לי שיחה בבוקר וניסתה להראות תומכת אבל ראיתי עליה שהיא כועסת עלי ורק מחכה לרגע המתאים לשחרר את זה " היא אמרה והנהנתי לעברה. " את יודעת , היא הייתה מגלה בסופו של דבר, את אף פעם לא משמינה ככה שדי ברור שעוד קצת והיא כבר הייתה מבינה את זה לבד לפי הבטן שלך…. יהיה בסדר " חייכתי .
אחרי שכולנו ישבנו קצת עם נועה וההורים שלה כבר הספיקו לחזור אחד הרופאים נכנס לחדר.
" גברת לוי איך את מרגישה ? " הוא שאל אותה. " חלשה " נועה אמרה בחיוך קטן.
" תוצאות הבדיקות שלך דיי בסדר , אבל יש עוד משהו שאני רוצה לדבר איתך עליו " הוא אמר ונעשה רציני.
" תרצי שאני אגיד זאת בפורום הזה או שאת רוצה שזה יעשה בארבע עיניים ? " הוא הוסיף.
" אתה יכול להגיד את זה דוקטור , זה בסדר " היא אמרה , לירן עמד לידה והחזיק קלות את ידה.
" בעקבות השתייה המרובה ששתית אתמול, ובעקבות ההתעלפות שלך נגרם נזק לעובר, " הוא אמר ועצר כדי לתת לה לעכל את דבריו. נועה עצמה את עיניה לשנייה ואז פתחה אותן. " אוקיי.. איזה נזק ? מה קרה לו ? " היא שאלה בשקט.
" גברת לוי, איבדת את העובר שלך. אני מצטער . " הוא אמר. וראיתי אותה נשברת לי מול העיניים.
החדר היה שקט למשך כמה שניות. אף אחד לא אמר שום דבר, ראיתי את אימא של נועה נאבקת בדמעות. נועה נראתה לי כמו פסל נוקשה.
" אני רוצה להיות לבד " היא אמרה לבסוף. כולם הביטו בה במבט מרחם והתחילו לצאת.
" נועה את בטוחה ש- " התחלתי להגיד והיא קטעה אותי.
" אני רוצה להיות לבד " הקול שלה עלה טיפה. הנהנתי ויצאתי משם.
אני לא מצליחה לדמיין לעצמי אפילו איך היא מרגישה עכשיו.

" בואי , אני לוקח אותך הביתה " בר אחז בכתפי והוביל אותי למכונית שלו ביחד עם נטלי וירדן שהלכו קצת לפנינו.
" אני יכולה ללכת לבד בר אני לא צריכה שתחזיק אותי " השתחררתי מאחיזתו והתקדמתי לעבר נטלי וירדן.
" שלא תברחי .." שמעתי את קולו אחרי והתעלמתי.
אני ונטלי נכנסנו למושב האחורי וירדן התיישב מקדימה ליד בר.
" אני לא מאמינה שזה קרה לה, היא בטח כל כך שבורה .. " נטלי אמרה כשהתחלנו לנסוע.
" זה במילא לא היה נראה כאילו היא רוצה את התינוק הזה בכלל "ירדן אמר.
" עדיין, היא אמא שלו היא כן רוצה אותו גם אם היא לא באמת יודעת את זה " אמרתי והבטתי בו. בר הביט בי דרך המראה והסטתי את מבטי לחלון.
נטלי וירדן כבר ירדו ונשארתי רק אני במכונית. בר עצר באחד הרמזורים והסתובב לעברי.
" תעברי לשבת מקדימה " הוא אמר.
" נוח לי פה " אמרתי ולא הבטתי בעיניו.
" תעברי לשבת מקדימה שני " הוא אמר שוב.
" נו מה הקטע שלך "
" פשוט תעברי לשבת מקדימה " הוא המשיך. נאנחתי ברוגז ועברתי לשבת לידו.
" מרוצה ? " שאלתי אותו. הוא חייך.
" תכף "
" מה תכף ? " שאלתי בחוסר הבנה. הוא התקרב אלי במהירות והגניב לי נשיקה כל כך קטנה וכל כך עמוקה.
" עכשיו כן " הוא אמר והמשיך לנסוע כשהרמזור התחלף.
שתקתי במשך כמה שניות ועיכלתי את מה שקרה. מנסה להשתלט על הפרפרים שעברו בבטני ועל הזיכרון של שפתיו מעל שלי.
" את לא מתפרצת עלי " הוא אמר בשעשוע אחרי כמה שניות שהמשכתי לשתוק.
" אתה לא היית צריך לעשות את זה " אמרתי לו בשקט.
" אבל עשיתי "
" אתה לא תעשה את זה יותר " אמרתי והשתדלתי לרסן את הכעס שלי.
" הגענו לבית שלך " הוא אמר ועצר את המכונית.
" בי " אמרתי לו וסגרתי אחרי את הדלת.
שמעתי צעדים וטריקה של דלת והבנתי שהוא יצא אחרי. הסתובבתי לעברו.
" אני רוצה ללכת לישון " אמרתי לו והבהרתי את המילה לישון.
" אין לי בעיה לישון " הוא אמר וחייך. נאנחתי.
" לישון לבד " הדגשתי שוב. " לא טוב היות האדם לבדו " הוא חייך והתקרב אלי. דחפתי אותו בגיחוך ודפקתי על הדלת.
" כנסי מהר לפני שירד עליך גשם " דולב אמר כשפתח לי את הדלת . " אהלן גבר " הוא אמר לבר וטפח לו על השכם.
" עוד לא הלכת ? " שאלתי את בר , פוגשת במבטו של אדם מהסלון. בר הביט בו גם.
" את רוצה שאני יחכה לך במיטה כבר ? " הוא התקרב אלי וגיחך.
" עוף מפה " הזזתי אותו ממני ועליתי לחדרי. הוא עולה אחרי.
" מה החבר הזה של אח שלך עבר לגור אצלכם או מה ? " הוא שאל כשנכנס לחדר שלי.
" מה אכפת לך ? " שאלתי אותו וחלצתי את הנעליים שלי.
" מתעניין.." הוא אמר ומשך אותי לעברו.
" בר דיי " אמרתי כשהוא הניח את אצבעו על שפתי.
" רוצים פיצה ? " דלת חדרי נפתחה ומיהרתי להעיף ממני את בר.
" כן דווקא מתחשק לי אני כבר יורדת " אמרתי לאדם בחיוך. הוא חייך וסגר את הדלת.
" טוב אתה יכול ללכת בר אני יודעת מה עומד לקרות אם תישאר ואני לא מעוניינת " אמרתי לו ויצאתי מהחדר שלי.
" את לא יודעת שום דבר ממה שהולך לקרות שני , שום דבר " הוא אמר וירד אחרי. ברגע שהגענו לסוף המדרגות החשמל נכבה ושמעתי רעש של רעם מבחוץ.
הפסקת חשמל.