אוהבת אותך אפילו ש…פרק 50 כי הגיע הזמן לא ?

מהפרק הקודם :
"תפסיקי לברוח כל פעם באמצע ריב " הוא עקף אותי ונעמד מולי לפני שהספקתי לצאת, סוגר אחרי את הדלת ונשען עליה בגבו.
" די בר אין לי כוח לזה עכשיו פשוט תן לי לצאת " אמרתי בחוסר סבלנות." קודם את תקשיבי למה שיש לי להגיד, ותתפלאי יש לי הרבה מה להגיד " הוא אמר בקול רציני.
" אין לי למה להקשיב בר , אתה אמרת מקודם בעצמך , אתה פשוט כזה חרא שלא משתנה אז אני חותכת מכל מה שקורה בנינו כל הניסיון הזה או מה שזה לא יהיה , אני גמרתי " אמרתי והזזתי אותו מהדלת , פותחת אותה ויוצאת מהכיתה.

פרק 50

' אתה יודע , אהבתי אותך מהרגע הראשון שהפלת עלי את הדברים שלך במכולת ' היא אומרת לו והוא מנשק אותה וצוחק. עוד קומדיה רומנטית בעלת סוף ידוע וצפוי . למה אני לא יכולה להתאהב במישהו שמפיל עלי את הדברים במכולת ? אוף. כיביתי את הטלוויזיה ונשכבתי על המיטה.
בר לא ניסה לדבר איתי כבר שבוע. גם זה היה דיי צפוי, זה בר אחרי הכל אין לו בעיה להמשיך הלאה. ידעתי שזה מה שיקרה אבל בכל זאת הייתה בי פיסה קטנה של תקווה שאולי הוא כן ינסה , שאולי הוא כן יתעקש. אבל זה קורה רק בקומדיות הרומנטיות מסתבר…..

אחרי רביצה ממושכת במיטה החלטתי לאסוף את עצמי ולצאת לריצה. שלחתי הודעה ללירן והצעתי לו להצטרף אלי , הוא ענה די מהר ואמר לי לעבור דרכו כשאני יוצאת.
" המצב עם נועה חרא " הוא אמר לי כמה דקות אחרי שהתחלנו לרוץ. היא באמת לא הזכירה אותו כבר כמה זמן.
" מה קרה ? " שאלתי אותו.
" היא מתחמקת ממני כל הזמן , ואם אנחנו כבר ביחד אז היא מרוחקת וקרה. אני חושב שהיא בוגדת בי " הוא אמר תוך כדי התנשפויות.
" נועה היא לא טיפוס שבוגד לירן , אולי עובר עלייה משהו אתה יודע " ניסיתי להרגיע אותו.
" אני כבר לא יודע מה לחשוב באמת, היא אומרת שלא קורה כלום אבל אני מרגיש שקורה הרבה " הוא אמר והביט בי . יכולתי לראות לו בעיניים שהוא באמת מרגיש אליה משהו חזק , ולפי מה שהיה נראה לי עד עכשיו לא בטוח שזה הדדי באותה מידה.
" די אל תאכל סרטים יהיה בסדר " אמרתי לו ונעצרתי במקום מתנשפת. " אני לא יכולה יותר " מלמלתי מבין הנשימות.
" כמה זמן לא רצת תגידי ? " הוא שאל ונשען על אחד העצים.
" משהו כמו שבועיים נראה לי "
" את לא בכושר בשיט " הוא אמר בגיחוך " אל תתחילי ישר לרוץ תנסי הליכה מהירה קודם עד שתכנסי שוב לכושר " הוא אמר והושיט לי את בקבוק המים. חייכתי ולגמתי מן הבקבוק.

לראות את החיוך שלו בתמונות ולחייך גם. אני מרגישה פתטית, יושבת בחדר מול המחשב ומדפדפת לו בקיר , זה התחיל מתמונה שהוא תויג בה וזה גלש לבהייה בכל האלבומים שלו. כל כך פתטית.
זה לא הולך בינינו. ניסינו וזה לא הלך. אנחנו פשוט לא מתאימים ביחד. אני יותר מידי רוצה והוא יותר מידי לא. אוף. אוף. אולי אני אשלח לו הודעה ?
כל כך פתטית.
הרמתי את האייפון שלי וחייגתי. " הלו ? " היא אמרה בקול צרוד. " נועה .. מה קורה ? "
" הכל טוב מה איתך ? " היא עונה. היא לא נשמעת כל כך טוב. " אחלה, בא לך לעשות משהו ? אני חייבת להתעסק במשהו אחר לפני שאני יתקשר לבר ויעשה את טעות חיי " אמרתי לה ושמעתי אותה מגחכת מהצד השני " כן בא לי לעשות משהו את האמת , יש לי בית ריק בואי אלי ואני יזמין עוד כמה אנשים " היא אמרה. " אני מתארגנת ובאה " אמרתי לה וניתקתי את השיחה.
התארגנתי בזריזות ויצאתי לכיוון הבית שלה.
" היי " היא פתחה לי את הדלת בחיוך עייף. היא לבשה שמלה שחורה ורופפת שיכולתי להבחין דרכה בבטן שגדלה לה.
" ואו את מתחילה להראות כמו אחת בהריון " אמרתי כשהיא סגרה את הדלת אחרי.
היא צחקה ומזגה לי לשתות מהמיץ שהיה על השולחן. " כן אני יודעת, מוזר בטירוף " היא הושיטה לי את הכוס.
לגמתי ממנה ועיקמתי את פרצופי. " חשבתי שזה מיץ " אמרתי לה. " זה מיץ , רק עם וודקה " היא צחקה. סיימתי את כל הכוס בלגימה אחת.
" בכל הכוח הא ? " היא הרימה גבה לעברי.
" אני מתגעגעת אליו "
" אני יודעת " היא אמרה והתקרבה אלי.
" אם אני ישתה מספיק , אני בכלל לא אזכור את זה " אמרתי ומזגתי לעצמי עוד כוס.
" אני רוצה לגדל את התינוק הזה שני " היא אמרה ונשענה על כתפי. סובבתי את מבטי אליה.
" את בטוחה ? "
" כן. אני אספר להורים שלי ואני בטוחה שהם יכעסו בהתחלה אבל אז הם יסכימו ויעזרו לי לגדל אותו, וגם לירן יעזור ו.. אני מקווה שאני אצליח " היא אמרה ונעמדה מול המראה , מסדרת את השיער שלה.
" אם זה מה שאת רוצה אני איתך בזה " אמרתי לה והתיישבתי על הספה. כמה שניות אחרי זה נשמעו דפיקות בדלת.
" את מי הזמנת תגידי ? " שאלתי אותה כשהיא הלכה לפתוח. " כמה אנשים " היא חייכה אלי ופתחה את הדלת.
לבית שלה נכנסו כמה בנים שלא הכרתי ושתי בנות שגם אותן לא הכרתי.
" חברה תכירו זאת שני , שני תכירי זה איתמר רועי אביב שירה ולי הכרתי אותם כשהייתי באחת השבתות אצל סבתא שלי " היא אמרה וכל אחד מהם חייך אלי. אנשים חדשים שאני לא מכירה. אחלה דרך לפתוח את השבוע.
הם התיישבו כל אחד מהם במקום אחד בסלון ונועה הניחה כמה בקבוקים על השולחן הפעילה את המערכת והתיישבה.
" גם לירן צריך לבוא ? " שאלתי אותה . " כן הוא בדרך " היא אמרה ולגמה מהכוס שלה.
תוך כמה שעות כבר הייתי שיכורה לגמרי שאם הייתם שואלים אותי איך קוראים לי אני לא בטוחה שהייתי עונה את התשובה הנכונה.
" עידווו תגיד אני מכוערת ? " שאלתי אותו ופרצתי בצחוק. " אני בכלל איתמר " הוא אמר והתחלנו לצחוק עוד יותר. " את מאוד יפה " הוא אמר אחרי שנרגענו מהצחוק, חייכתי.
" תגיד את זה לבר. הוא אידיוט. אני לא מכוערת . " אמרתי לו והוא הביט בי במבט לא מבין. " מי זה בר ? " התחלתי לצחוק. " סתם אידיוט " מהצד ראיתי את נועה אוחזת בבטנה היא לא הייתה נראית טוב.
קמתי ממקומי והתקרבתי אליה. " נועה את בסדר ? " היא הוציאה מפיה אנקה. " יש לי בחילה שתיתי יותר מידי " היא אמרה והביטה בי במבט מזוגג , אחרי שנייה היא נפלה לי אל תוך הידיים.
" איפה לירן ?? תקראו ללירן מישהו " התחלתי לצעוק בהיסטריה. אחד מהבנים אמר משהו לגבי שירותים ואז קם ממקומו חוזר אחרי רגע עם לירן המבוהל.
" שני מה קרה לה למה היא ככה ? " הוא אמר בלחץ והתקרב אלי , מחזיק בנועה השכובה ומנסה לנער אותה. " נועה.. נועה .."
" לא יודעת אני לא יודעת " התחלתי ליבב. " שמישהו יתקשר לאמבולנס !! " הוא קרא והביט בנועה בהיסטריה.
התחלתי לבכות ולירן אמר לי להתקשר לדולב שיבוא לקחת אותי כי אני לא מסוגלת ללכת הביתה במצב כזה , לא הסכמתי לזוז מנועה.
" אני באה אתכם לבית חולים לירן לא אכפת לי דיי " התעקשתי .
" שני תראי איך את נראית את שפוכה ושיכורה ולא במצב של לעשות שום דבר , אני מבטיח לעדכן אותך בכל דבר שיקרה אוקיי ? " הוא אמר וחיבק אותי. האמבולנס כבר הגיע והם הכניסו את נועה לתוכו , לירן נכנס גם וקרא לעברי.
" תתקשרי לדולב " הנהנתי וניסיתי להירגע מהבכי ולהתקשר.
" הלו ? "
" דולב אני צריכה שתבוא לקחת אותי מהבית של נועה .. היא התעלפה דולב.. אני שיכורה ונועה בבית חולים, אתה בא ? " יבבתי אל תוך הפלאפון.
" דולב ישן , זה חבר שלו אדם , את אחותו לא ? " אמר לי הקול מעבר לקו.
" אני צריכה שדולב יבוא לקחת אותי מהבית של נועה , אני לא יכולה לבוא לבד " ניסיתי להסביר לו מבין הבכי.
" אני יבוא לקחת אותך , מה הכתובת ? "
" האתרוג 18 " אמרתי לו והוא ניתק את השיחה.

" תודה שבאת לקחת אותי" אמרתי כשנכנסתי למכונית שלו, נתתי בו מבט קצר. העיניים הירוקות שלו בלטו בחושך, הוא חייך.
" הכל בשביל אחות של דולב, את בסדר עכשיו ? " הוא שאל.
" אני מרגישה יותר טוב תודה " חייכתי חיוך קטן וחגרתי את עצמי, הוא התחיל לנסוע.
" אז.. " שאלתי אחרי כמה דקות של שקט " מה אתה עושה אצלנו ? " מה שבעצם התכוונתי לשאול זה איך זה שאני לא מכירה אותו.
" בדיוק עברתי לגור באזור , דולב ואני היינו באיזה שהוא פאב היום והוא הציע לי להישאר ולישון אצלכם " הוא אמר והביט בי " המיטה שלי עדיין לא הגיעה פשוט " הוא גיחך. חייכתי חיוך נבוך. " אחלה.. " מלמלתי.
הוא החנה את האוטו בכניסה לבית שלנו וירד.
" אתה לא צריך לעשות את זה " גיחכתי כשהוא פתח לי את הדלת. " אני חייב " הוא אמר ,חייכתי חיוך קטן ונכנסנו שנינו לתוך הבית.
הדלקתי את האור והסתנוורתי לשנייה , זורקת את התיק שלי על השיש במטבח ומורידה את העקב בסלון.
" תודה שוב " אמרתי לו לפני שעליתי לחדר שלי. הוא הסתובב לעברי.
" בכיף , אני מכין לי קפה את רוצה גם ? " הוא שאל והוציא כוס מהארון.
" לא אני חושבת שאני אלך לישון " אמרתי למרות שרציתי לשבת איתו עוד קצת , הוא נראה טוב יותר באור. התקדמתי לעבר החדר שלי ונעצרתי כששמעתי אותו אומר.
" תגידי , " הסתובבתי לעברו . " השם שלך הוא לא קרציה מהלכת נכון ? " צחקתי. דולב המפגר הזה עוד לא שינה את השם שלי בפלאפון שלו.
" קוראים לי שני " אמרתי והבטתי בו בפעם האחרונה. " נעים להכיר , אדם " הוא אמר בחיוך קטן.

נעים גם לי.